יד אליעזר חלק א לב

ואע"פ שינקו ביחד אין היניקה אוסרת בהם אלא התערובות שהרי אם הי' גדר בנתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע"פ שיונקים ביחד אין בכך כלום כיון שאינם מעורבין מש"ה הביא מן המנסך לע"ז שאין המעשה אוסר שאם ניסך יינו ושפכו מכלי אל כלי כל היום ולא חישב לע"ז אינו אוסר אותו ואם חישב לע"ז אוסר אותו כיון שיש מחשבה באותו מעשה וזה ודאי דומה לשוחט לע"ז שאין מעשה השחיטה אוסר אלא המחשבה שחישב לע"ז עכ"ל הרי שמיישב קושי' הנ"ל ואף לפ"ד התוס' הנ"ל נמי לק"מ קושי' המקמ"ח הנ"ל וכמ"ש בזר זהב הנדפס מחדש על ס' המכריע שם די"ל דהתוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל בע"ז נ"ב ב' דכלים דאחז הוא מדרבנן וא"כ גם בשחיטה הוא מדרבנן וא"כ ל"ק לימא הש"ס כתנאי מההיא דהמסכך משום דלא אתבררו להו אם ר"י התיר מדאורייתא ולהכי לא רצה הש"ס להביא מה דאסתפקו להו עכ"ד ועי' בברוך טעם בדין דא"א אוסר דשא"ש מ"ש והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' ס' המכריע הנ"ל ועו' בעצי לבונה מ"ש ליישב קושי' הנ"ל די"ל כפי' הירושלמי דטעמא דת"ק וכלאים מ"מ כו' אבל בעלמא כגון בע"ז י"ל דמודה ח"ק לסברת התוס' כו' וגם הוא לא ראה ד' ס' המכריע הנ"ל וכעת ראיתי ביד המלך פ"ז מהל' חובל ומזיק הל' ו' שהק' נמי קושי' הנ"ל דאמאי לא הביא הגמ' בחולין מתני' דהמסכך גפנו כו' וכ' ליישב וגם מיישב הקושי' על התוס' תמורה ל' א' דיה ואידך שכ' דהיכא דהוברר האי' פעם אחת בפ"ע ל"ש בי' כללא דברירה מד' הגמ' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה וגם הוא לא ראה ד' ס' המכריע הנ"ל ועי' ביד יהודא ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה

ולענין אי הא דא"א דשא"ש ע"י מעשה אי אסור מדאורייתא או מדרבנן כבר הבאתי לעיל בשם הרמב"ן והריטב"א דס"ל דאסור מדאורייתא והרשב"א שם לא השיג עליו בזה אך מד' התוס' בע"ז נ"ב ב' ד"ה ברוך משמע דס"ל דאינו אלא מדרבנן וכן משמע מד' רש"י שם ד"ה איתסרו דאינו אסור אלא מדרבנן והפלתי שם כ' דגם הרמב"ם ס"ל כן והתב"ש ס"ק י' כ' דמהרמב"ם פ"ח מהל' ע"ז משמע דס"ל דאסור מדאורייתא ולא ידענא היכא מוכת כן מד' הרמב"ם שם יעוש"ה וכן הוא דעת השה"ג בע"ז שם דאינו אסור אלא מדרבנן וכן הוא דעת הלבוש דאינו אסור אלא מדרבנן ועי' בתב"ש שם שהק' מהא דפריך הגמ' בחולין שם מהשוחט חטאת בשבת כו' כיון ששחט בה פורתא אסרה אידך הו"ל מחתך בעפר כו' ומאי קפריך אטו משום דאסור מדרבנן לא מחייב עלה משום שחוטי חוץ הא מדאורייתא מתקבל בפנים הוא כו' ועוד ראי' מב"ק ע"א א' בשלמא שוחט לע"ז שחיטה שאינה ראוי' היא כו' וכ' התוס' שם דאתיא כמ"ד א"א דשא"ש ע"י מעשה וא"כ מוכח להדיא דמדאורייתא הוא דאי מדרבנן אמאי ניחא טפי משוחט בשבת כו' ע"כ קושי' וכן הק' בשעה"מ פ"ח מהל' לולב הל' א' על רש"י ותוס' דע"ז הנ"ל מהא דב"ק ובאמת לק"מ וכמ"ש בשימקו"ב בב"ק שם ד"ה כיון דתקרובות עכו"ם אסור מה"ח ובהנאה י"ל דאסור מדרבנן ומ"מ בע"ז דחמיר איסורי' לא הוי שחיטה ראוי' אף שהוא מדרבנן והוכיח כן מהא דתולין הנ"ל וכן י"ל דס"ל לרש"י ותוס' והלבוש הנ"ל ולק"מ קושי' התב"ש והשעה"מ הנ"ל וכן ראיתי בשאילות שמואל בכלילות שמואל שם בכללי ה"א אות כ"ז שהשיג כן על השעה"מ וכ' דנעלם ממנו ד' השימקו"ב הנ"ל ועי' בחינוך מצוה קי"ג שכ' דע"י מעשה רבה כמו שחיטה שהוא מעשה גדול וכן אם ניסך לפני ע"ז גם זה הוא מעשה גדול ואסור מדאורייתא ומעשה מועט כמו נגיעה אינו אסור אלא מדרבנן וכן משמע מד' התב"ש שם דס"ל כן אך לא הביא ד' החינוך וא"כ ניחא ד' הגמ' בחולין ובב"ק הנ"ל דהתם הוי מעשה רבה ואסור מדאורייתא ומש"ה לא מחייב אשחוטי חוץ וגם אינו חייב בד' וה' ועי' בישוי"ע ס"ק ה' מ"ש ליישב ד' התב"ש הנ"ל ע"פ מ"ש לענין קנין דרבנן אי חשוב כשל תורה כו' דהיכי דעשו רבנן דבריהם כשל תורה בלי שום שיור לסיבת היותו מדין הפקר ב"ד נגעו בה וחשוב כשל תורה ממש אבל היכי דהם בעצמם הניחו שיור לסיבת היותו מדרבנן א"כ אף לדבר זה שנעשה ג"כ אינו ממש כשל תורה דהרי אם הי' דעתם לעשות כשל תורה לא הי' עשו שיור כמו מכירת שטרות כו' דהרי חזי' דיכול למחול לפי שהוא מדרבנן לפיכך לא העמידו חז"ל דבריהם לעשותו כקנין תורה אבל מעמ"ש דא"י למחול עשו אותו כעין של תורה ומתורת הפקר ב"ד נגעו בה וה"ה בזה אי נימא דחז"ל אמרו דע"י מעשה יכול לאסור דשא"ש אף בהנאה א"כ מתורת הפקר ב"ד נגעו בה ומהני אף לענין דבר של תורה אבל אי נימא דאינו אסבה"נ אלא באכילה מדרבנן א"כ ל"מ לענין שחוטי חוץ ולענין ד' וה' כו' עכ"ד ומיישב בזה ד' הרא"ה דס"ל דאף דא"א אוסר דשא"ש מ"מ באכילה אסורה דלא תקשה עליו מהא דפריך הגמ' ב"ק שם בטובח לע"ז מכי שחיט בה פורתא אסרה אידך לאו דמרי' קטבח כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש לענין קנין דרבנן אי חשוב כשל תורה והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בברוך טעם ובמלא הרועים שם ובישוי"ע בד' בן המחבר שם ובד' נכד המחבר שם ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ב ובברית יעקב חאו"ח סי' ו' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד ביש"ש שכ' דאם יודעים שהשוחט אוהב להבעלים ל"א לצעורי קא מכוין הובא דבריו בתב"ש ס"ק י"ט ועי' בפ"י בסוף הס' ובפני ארי' ב"ק ה' א' שכ' להוכיח מד' הגמ' שם כהיש"ש ועי' בערוגות הבושם סי' ה' ס"ק ב' מ"ש בד' היש"ש והאריך בזה ועי' בפ"י ב"ק ע"א א' שהק' על התוס' הנ"ל דמשמע מדבריהם דאף אם נאמר דאיירי שהמשלח צוה לשליח לשוחטו לע"ז אפי"ה קרי' בי' דשא"ש כיון דקי"ל דאין שליח לד"ע וקשה דבע"ז נ"ג ב' אמרי' ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה דכיון דגלי דעתי' דניחא לי' בההיא ע"ז עכו"ם שליחותי' דידי' קעביד א"כ מכ"ש הכא שעשאו שליח בפי' דיכול לאסור ע"כ קושי' וכ' ליישב דשמא משמע להתוס' דהכא לא איירי שצוה לשוחטו לשם ע"ז כו' עכ"ד וסיים בצ"ע ועי' בפני ארי' שם מ"ש ליישב קושי' זו ובאמת לק"מ וכמ"ש בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' נ"ה דהתם גבי ישראל שזקף לבינה הוי כמו שיש לו שותפות בגוי' דהשדה הוי שלו והנכרי נמי יש לו במה שזרע וכמ"ש התוס' בפ"ק דר"ה הוי כיש לו שותפות והיכא דיש לו שותפות אמרי' דיש שליחות לנכרי וכמו דמהני יש לו שותפות לענין שליח לד"ע דאמרי' בכה"ג יש שליח לד"ע וכדאמרי' בב"מ ח' א' גבי שותפין שגנבו כו' ה"ה דמהני נמי לענין שליחות לנכרי כו' ומיישב בזה ד' הרשב"א שהביא המחבר בסעי' הקודם וכ' דזה נמי כונת התב"ש ס"ק י"ב והאריך בזה וא"כ שפיר מהני התם השליחות של העכו"ם ומש"ה אמרי' דאסרה ולק"מ קושי' הפ"י ושפיר מי' התוס' הנ"ל אך קשה לי ע"ד הטוב טו"ד דאי נימא דהתם מקרי יש לו שותפות א"כ קשה אמאי קא' התם והא א"א אוסר דשא"ש והא באית לי' שותפות לשיטת רש"י והרמב"ם אמרי' דא"א דשא"ש וצ"ל בדוחק דזהו כונת הגמ' שם כיון דפלחי ישראל לעגל כו' ועי' בשושנת העמקים כלל כ"א מ"ש ליישב קושי' הפ"י הנ"ל דמ"מ הבעלים הראשונים לא עשאו שליח הובא דבריו ביד אברהם ועי"ש עוד באמרי בינה מ"ש לענין אם יכול לאסור דבר של הפקר למ"ד א"א אוסר דשא"ש בלא עשה מעשה והביא ד' המקו"ח באו"ח סי' תמ"ח ס"ק ט' שכ' בפשיטות דא"י לאסור דבר של הפקר כו' והאריך הרבה בזה ועי' בעונג יו"ט סי' ס' מ"ש לענין אם הי' סבור שהבהמה שלו אם נאסרה או לא והאריך בזה ובסי' נ"ט מ"ש בד' הרמב"ם לענין א"א אוסר דשא"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה: