יד אליעזר חלק א רעח

ובסי' מ"ח שם האריך הרבה לענין ג' ספי' נגד חזקה ובסי' מ"ט האריך בדין חזקה נגד חזקה בס"ס ובסי' נ' כ' לענין ס"ם ויש ס' אם יש חזקה לאי' והביא מתחלה ראי' מד' התוס' חולין פ"ו א' ד"ה מ"ט כו' דמותר אליבא דכ"ע כו' ואח"כ דחה זה וכ' אכן אם הי' כאן ג' ספי' ויש ס' אם יש כאן חזקה כו' דיש להקל כו' והאריך בזה ובסי' נ"א האריך לענין ס"ם במקום חזקה של האם אם מחזיקים לבתה ובסי' נ"ב האריך הרבה לענין ב' ספי' או ג' ספי' נגד ב' חזקות למאן דמתיר אפי' במקום חוקה ובסי' נ"ג כ' לענין ברי ושמא נגד חזקה במקום שיש ג"כ חזקה להיפך כו' והאריך בזה ובסי' נ"ד כ' לענין ברי ושמא ויש מגו למי שאו' ברי נגד חזקה והאריך בזה ובסי' נ"ה כ' לענין ס"ס בפלוגתא דרבוותא וס"ס דבעיא דלא אפשטא נגד החזקה והאריך הרבה בזה ובסי' כ"ו כ' לענין ס"ס במקום חזקה שס' א' הוי פלוגתא דרבוותא וצריך להתחיל בו והאריך בזה יעוש"ה ועי' בטוב עו"ד מהדו"ק סי' קס"ח שכ' להוכיח מד' התוס' גיטין ס"ה א' ר"ה התקבל דס"ל דל"מ ס"ם במקום חזקה והאריך בזה ובסי' קע"א שם כ' לחלק דהיכי דלפי הס"ס נסתלק החזקה אז ס"ל לכמה פוס' דמהני ס"ס נגד החזקה אבל היכא דגם לפי הס"ס נשאר ח"א במקומו רק דלפי הס"ס י"ל דבזה הותר לו האי' לזה בזה כיון דהחזקה נשארת במקומה לכ"ע ל"מ ס"ס במקום חזקה והאריך הרבה בזה ובסי' קע"ג כ' לחלק בין חזקה דעלמא ובין חזקה דאתיא מכח סברא דבחזקה דאתיא מכח סברא דמהני אפי' להוציא ממון כמו חזקה דאא"פ בתוך זמנו בזה לכ"ע ל"מ ס"ס במקום חזקה עכ"ד ועי"ש עוד בשאילות שמואל מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן י כ' הש"ך דין ל"ג לעיל סי' נ"ג נתבאר דלא הוי ס"ס אלא היכא דהאי' והיתר שוים אבל היכא דאיכא למתלי באי' טפי מהיתר לא וכן נתבאר בסי' נ' דהיכא דהאי' שכיח טפי מן ההיתר לא הוי ס' עכ"ד ועי' בפרמ"ג ס"ק ל"ג שכ' ראי' מפ"פ דהק' התוס' ממ"ע ותי' דלא שכיח וכן סד"ר ל"א בשכיח לאיסור ואף ס' א' אינו שקול לא הוי ס"ס אמנם אי רוב מדרבנן הוי ס"ס ויש לעי' אי ב' ספי' סותרין הרוב דהוי מדרבנן מהו עכ"ד וכן מבואר בתוס' כתובות שם ד"ה ואב"א כו' דברוב גמור אינו נכנס בתורת ס' רק ברוב דרבנן הוי ס"ס ועי"ש עוד בתוס' ט' ב' ד"ה אי שכ' ג"כ להדיא דלא הוי ס"ס דלא הוי ס"ם כי אם שהב' ספי' שקולין הא לא"ה לא הוי ס"ס ועי' בש"ך לקמן סי' קכ"ט ס"ק כ"ח שהק' דבש"ס לא מתיר אלא משום ס"ס כו' אלמא דלא מיירי אלא בס' עכו"ם וישראלים כו' א"נ באין ידוע אי רוב גנבי עכו"ם או רוב גנבי ישראל אבל ברוב גנבי עכו"ם לא דליכא ס"ם כיון דרוב גנבי עכו"ם עכ"ד והיינו דאזיל לשיטתו דס"ל דבס"ס בעי' שיהי' ב' הספי' שקולין ועי' במקמ"ח שם מ"ש ליישב קושי' הש"ך עפ"ד התוס' הנ"ל שכ' דברוב דרבנן מצטרף המיעוט למחצה ולא בעי' שיהי' ב' הספי' שקולין כו' א"כ ה"נ מגע עכו"ם אינו אסור אלא מדרבנן מהני הך רובא דרוב עכו"ם לספי' ומשוינן מזה ספי' להיתר כו' והביא ראי' מזבחים ע"ד א' גבי טבעת של ע"ז כו' הותרו כולן כו' והטעם משום ס"ס כו' ואף דהך ספי' דלמא אי' נפל אדרבה יש רוב נגדו דראוי לומר דאי' ברובא איתא כו' רק כיון דהוא אי' מדרבנן סמכי' ע"ז לעשות ס"ס וכתי' התוס' הנ"ל כו' עכ"ד ועי' עוד בש"ך לקמן סי' רצ"ג ס"ק ג' וס"ק ו' שס"ל נמי כמ"ש כאן ובסי' קכ"ט הנ"ל דבעי' שיהי' ב' הספי' שקולין ועי' בט"ז לקמן סי' ק"צ ס"ק ב' שהק' דהא הוי ס"ס ס' אם יצא ממנה או מעלמא ואת"ל ממנה אימר לאו מן המקור אתי כו' י"ל דכיון דרוב דם שיצא מהאשה שאין לה מכה אתי ממקור לא נחשב זה לס' כלל וכיוצא בזה כ' התוס' פ"ק דכתובות כו' עכ"ד הרי להדיא דס"ל נמי דבעי' שיהי' ב' הספי' שקולין הא לא"ה לא הוי ס"ס ועי' בפ"י בכתובות שם שהק' על התוס' הנ"ל דמשמע דפשיטא להו דאי הוי רוב דרצון רוב גמור תו לא הוי ס"ס ס' אונס ולא ידעתי למה לפמ"ש בשיטת התוס' כו' דספד"א מה"ת לחומרא ולפ"ז הא דקי"ל דס"ס לקולא כו' ע"כ כמ"ש הרשב"א דס"ס הוא כמו רוב דס' א' הוי פלגא ופ' וא"כ היכא דס' א' הוא שקול כגון הכא שס' תחתיו ס' אינו תחתיו ה"ל פו"פ שפיר הוי אידך ספי' ס' אונס דאע"ג דאונס הוי מיעוטא אפי"ה מצטרפי מיעוטא לפלגא וה"ל רובא להתירא וכ"ש לשיטת הרמב"ם דס' א' נמי רק מדרבנן לחומרא דאית לן למימר דלא החמירו אלא בס' השקול אבל הכא שהס' הב' גורם דחו לא הוי פו"פ י"ל דמותר לגמרי ודחק ליישב וכ' אח"כ אלא שכל הפוס' האחרונים כ' בפשיטות כו' דמידי דלא שכיח לא מקרי ס"ם ומכאן למדו ולא הבנתי טעמו של דבר דכיון שס' א' שקול אפי' אם הב' לא שכיח שפיר מקרי ס"ס לטעם הרשב"א דה"ל רובא ע"כ קושי' והניח בצע"ג ועי' בקו"א שם סי' כ"ח שהק' נמי כן וכ' מיהו אפשר דהתוס' דהכא ס"ל דמיעוט לגמרי כמאן דליתא דמי לרבנן דפליגי אר"מ משא"כ לשיטת ר"ת שפ' בבכורות כ' ב' ד"ה חלב דקי"ל כרשב"ג דהיכא דהמיעוט מסייע לחזקה ה"ל פו"פ כו' וא"כ ה"נ י"ל דהמיעוט מס' שני מסייע לה לפלגא דס' ראשון וה"ל רובא להחמיר כו' עכ"ד ודבריו תמוהין וכמו שתמה בש"ש שמעתא א' פי"ח דהא מאי דסברי רבנן דל"א סמוך מיעוטא לחזקה היינו משום דס"ל רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ אע"ג דהמיעוט מסייע לחזקה כיון דרובא עדיף הוא עדיף מן המיעוט עם החזקה אבל כאן בס"ס כיון דס' א' שקול ה"ל כמחצה ע"מ למה לא יסייע המיעוט מן ס' שני בכדי שיהי' רובא נוטה להתיר וכ' דבעיקר הדין נ' דודאי בעי' שיהי' ב' הספי' שקולין והביא ראי' מנדה ר"פ האשה איש ואשה יושבין מה לי אמר ר"ש כו' ת"ש כיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה ל"ש עומדין ל"ש יושבין וכ' רש"י מדקתני חזקה אלמא לא מספקא דם באיש כלל ואי נימא דמיעוט מצטרף לס' השקול א"כ היכי מוכח מהא דחנן חזקת רמים מן האשה נהי דחזקה הוא כך אבל עכ"פ מיעוט איכא דאתי דם מן האיש אע"כ דס"ס שאינו שלם בצדדיו אינו ס"ס וכ' אמנם צריך להתבונן בהא דכ' הרשב"א בתשובה כו' דמהני ס"ס אפי' נגד חוקה והיכי מהני הא ס' א' אינו שקול כיון דאיכא חזקה נגד ס' א' ונ' דודאי בהאי גוונא שכ' התוס' ס"ס כו' וכיון דרובא ברצון אם הי' רוב גמור א"כ ס' אונס כמאן דליתא וה"ל כאלו אין כאן רק ס' א' ס' תחתיו אבל בס"ס נגד חזקה כו' וכיון דס"ס כרוב הרי כאן ב' הספי' יחד שהם להתירא ולהוציא הדבר מח"א ורובא וחזקה רובא עדיף כו' אבל ס' אונס אם הוא נגד רוב הרי ס' אונס כמאן דליתא דהס' לאו תחתיו אין מסייע לס' אונס וא"כ ליכא אלא ס' א' ומפ"ז כ' ע"ד הש"ך דין ל' שכ' ויצא לנו הדין דאם יש חתיכה שיש בה ס' אם היא מכשרה או מבהמה שאירע לה ס' בשחי' כו' כיון דאיכא ח"א אסור וכ' עליו דבזה כ"ע מודו דאפי' נימא דמהני ס"ם נגד ח"א היינו דוקא כשבאים ב' הספי' יחד כו' משא"כ בזה שאירע ס' בשחי' בבהמה א"כ זאת הבהמה ודאי באי' קאי כיון דאיכא ח"א ה"ל כמו ס' שאינו שקול ולאו ס' הוא וס' הב' שבא ע"י תערובות אינו מסייע לס' שחי' דאירע בבהמה כו' ואח"כ הק' מהא דאמרי' בחולין ע"ז ב' המבכרת שהפילה שליא כו' רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט דבר שאינו קדוש ומאי ניהו נדמה כו' וה"ל זכרים מיעוטא וכ' רש"י כו' הלכך ולד זה ס' זכר ס' נקיבה כו' ואת"ל זכר שמא נדמה הוא ומבואר דמצטרף לס"ס אע"ג דס' נדמה אינו שקול כו' וכ' דהתם לאו בתורת ס"ס אתינן עלה אלא