יד אליעזר חלק א רסט

שכ' וז"ל הטמא שירד לטבול ס' טבל כו' ואפי' טבל ס' יש בו מ' סאה כו' ספי' טמא לפי שהטמא בחזקתו כו' בד"א כשהי' הטבילה מטומאה חמורה אבל אם טבל מטומאה קלה כו' הוי ס' טהור עכ"ל ולפ"ז דברים שאין להם עיקר מה"ת אי לא אתחזק אי' ה"ל סד"ר ולקולא אבל אי אתחזק אי' אזלי' לחומרא כ"ז עפ"י שיטת הש"ך אמנם לדעתי נ' דבכיוצא בזה אי' מטומאה לא ילפי' והביא ראי' מפ"ז דתרומות גבי ב' קופות כו' והאריך בזה ומסיק דחד ספי' בדרבנן הוי כב' ספי' בדאורייתא וכי היכי דב' ספי' בדאורייתא מקילין אף באתחזק אי' כדלקמן ה"ה בחד ספי' בדרבנן דאף בדאתחזק אי' שרי עכ"ד ועי' בפלתי מ"ש ע"ד הש"ך והפר"ח הנ"ל והאריך בזה ועי' במנח"י בקונה"ס ס"ק ל"ו מה שהק' על הש"ך דהא סתם מתני' פ"א דמקואות פליג על ר"י וס"ל דאזלי' להקל וכן הרמב"ם פ"י מהל' מקואות פ' כר"מ וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה דאין הל' כר"י כו' אכן הרשב"א כו' כ' דהל' כר"י ואח"ז נמשכו הש"ך והמ"ב מ"מ הא כ' הרשב"א עצמו שם דדוקא גבי טומאה הואיל ויש לו עיקר מדאורייתא הוי ספי' לחומרא משא"כ באי' דרבנן כו' והאריך בזה והיינו כד' הפר"ח ועי' במשל"מ פ"י מקואות שכ' נמי דהרמב"ם פ' כר"מ והאריך בזה ועי' בחו"ד שהשיג על הפר"ח והפלתי מד' הרמב"ם וכ' דמשם ראי' להיפך כו' והאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"י מהל' מקואות כלל א' שהביא ראי' דלא כהפר"ח ממתני' פ"ב דידים מ"ד דאף לר"י דס"ל דאזלי' לחומרא באתחזק אי' אף בספד"ר מ"מ מודה שלא לטמא מס' כו' והאריך בזה ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ח מה שתמה עליו כו' והביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ה והאריך בזה ועי' בב"י סי' כ"ו ובאמרי בינה דיני בב"ח סי' כ"ה מ"ש על הנו"ב והאריכו בזה ועי' בסדרי טהרה סוף סי' קצ"ט מ"ש בזה והביא ד' המשל"מ הנ"ל כו' וכ' דנ' מדבריו שם שדעתו נוטה להתיר ספד"ר אפי' אתחזק אי' ויש לו עיקר בראורייתא והאריך בזה ועי"ש עוד בשעה"מ מ"ש דהרמב"ם הוא יחיד בדין זה עפ"ד הגמ' שבח ל"ד א' אמרו לו שנים צא וערב עלינו כו' ומד' התוס' שם והאריך בזה ועי' בס"ע שם ובאמרי בינה שם מ"ש בד' הרמב"ם והתוס' והאריכו בזה ועי' בנו"ב שם מ"ש בד' הגמ' שבח ל"ד ובד' הגמ' עירובין ל"ו והאריך בזה ועי' בדרו"ח מהגאון רע"א מערכה ד' ובהיד החזקה סי' ד' מ"ש והאריכו בזה ועי' בס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' ח' מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ' ובספרו שושנת העמקים מ"ש בזה ועי' באמרי בינה שם מ"ש לדחות ראי' הפר"ח והפלתי ממתני' דתרומות פ"ז ב' קופות כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בפלתי שהביא ראי' מד' הרשב"א והר"ן בפ' לולב וערבה כו' דהק' דהא אתרוג נמי סוף שביעי ביהש"מ אי אזדמן דלא שקיל לולב צריך למשקל וחי' כיון דביהש"מ הוא הוא ולולב בז' רק מדרבנן וסד"ר להקל ואינו מחויב ליטול לולב משא"כ בסוכה דאורייתא וקשה הא ביהש"מ מס' ז' ס' ח' אקבע ואתחזק אי' והעושה מלאכה בשבת ביהש"מ מביא א"ח דאתחזק אי' כו' וא"כ ספי' אסור ועכצ"ל דגם באתחזק אי' ספי' להקל עכ"ד ובאמת אינו ראי' כלל וכמ"ש בחו"ד שם דהתם ה"ט כיון דנטילת לולב הוא אי' דרבנן לא דחי' אי' דרבנן מקמי ספי' כמ"ש הרשב"א והר"ן הטעם מה שאינו נוטל לולב בח' מס' משום דלא דחי' טלטול דרבנן מקמי ספי' ותדע דאלת"ה ודאי דצריך ליטול בלא ברכה כמו אם נסתפק לו בשאר ימים אם נטל לולב וכמו דמסופק בספירה דסופר בלא ברכה ואף דבס' קרא ק"ש אינו חוזר וקורא למ"ד ק"ש דרבנן כו' הוא מטעם דק"ש אדעתא דחוב איסורא אית בי' כמו בס' התפלל אינו חוזר ומתפלל וכ' הרא"ש הטעם אף דמתפלל אדם כל היום בתורת נדבה מ"מ בס' אסור כו' דתפלה אדעתא דחוב אי' אית בי' וכן הוא בק"ש אף דמותר לקרות ק"ש כל היום בתורת נדבה מ"מ בס' אסור כו' וכן הוא בכל הברכות דאדעתא דנדבה מותר לברך כו' ואדעתא דחוב אסור כו' אבל בכל המצות ודאי אם נסתפק חוזר ועושה בלא ברכה, וע"כ בלולב הטעם משום דלא דחי' איסורא מקמי ספי' עכ"ד ודבריו נכונים וראיתי בצל"ח ברכות כ"א א' ד"ה מ"ט שהק' דמה בכך שק"ש דרבנן הלא תיכף בקומו נתחייב בק"ש וס' אם קרא ק"ש ונפטר מחיובו ס' לא קרא והרי הוא חייב כמו בקומו א"כ אין ס' הקריאה מוציא מידי ודאי שנתחייב והר"ז דומה לסד"ר היכי שיש חזקת אי' דל"א סד"ר לקולא הן אמת דבפסחים ע' א' דפריך ואין ס' מוציא מידי ודאי כו' וכ' התוס' שם ד"ה כדי כו' ותימא דמ"מ הוי ודאי טבל דרבנן לענין אכילת קבע וקאתי ס' ומוציא מידי ודאי דרבנן וגבי חמץ אמאי לא אחי ס' ומוציא מידי ודאי דרבנן כו' ואו' ר"י דמתני' מיירי בשלא ביטלו ועוד או' ר"י דהא דקא' הרי הן בחזקת מתוקנין היינו בהנך דלא חזי אלא לבהמה ונמצא דדין זה אי אמרי' בדרבנן ס' מוציא מידי ודאי תליא בהני ב' שינויי של ר"י ולתי' קמא דר"י בדרבנן אמרי' ס' מוציא מידי ודאי אמנם שאר הפוס' אחזו חי' הב' של ר"י שהרי פ' בחמץ אפי' ביטל דשוב הוי רק דרבנן אפי"ה לא אחי ס' אכלתי' ומוציא מידי ודאי וכ"פ הטור סי' תל"ח בעכבר נכנס וככר בפיו שחייב לבדוק ולא חילק בין ביטל ללא ביטל רק אח"כ בשאר ספי' חילק בין ביטל ללא ביטל וכן הוא במשל"מ פ"ב מהל' חו"מ הל' ח' וכן הראב"ד שם הל' ז' ח' שחק להרמב"ם ובהל' י' הוא שהשיג וכ' לא מחוורא הא מלתא אלא לענין ביטול אבל לענין בדיקה סד"ר הוא עכ"ל וא"כ בהל' ז' ח' מודה הראב"ד להחמיר אפי' לענין בדיקה והיינו משום דאין ס' מוציא מידי ודאי והיינו דינו של הש"ך דבחזקת אי' ל"א סד"ר לקולא וא"כ קשי' הכא מימרא דר"י דאמר אינו חוזר וקורא ולכן נ' ראי' ברורה מכאן למ"ש בנו"ב סי' ס"ה לחלק כו' דבאי' דרבנן שיש לו עיקר מה"ת אז אמרי' בחזקת אי' ספי' לחומרא אבל באי' שהוא לגמרי מדרבנן ואין לו עיקר מה"ח או אפי' בחזקת אי' סד"ר לקולא כו' וא"כ הכל נכון דבדיקת חמץ יש לו עיקר מה"ת שהרי אם לא ביטל עובר בב"י וכן מעשר אפי' הכניס במוץ עכ"פ יש לו עיקר מה"ת אם לא הי' מכניסו במוץ ולכן לא אחי ס' ומוציא מידי ודאי דרבנן אבל ק"ש לד' ר"י שהוא מדרבנן אין לה עיקר מה"ח כלל ולכן אחי ס' קרא ומוציא מידי ודאי שנתחייב בקומו ומיישב בזה קושי' המע"מ והשטר אפרים בהא דקא' שם כ' ב' רבינא לרבא נשים בברהמ"ז כו' למאי נפ"מ לאפוקי רבים י"ח למה לא אמר נפ"מ אם ס' לנשים אם ברכו ברהמ"ז ולפי הנ"ל ניחא דהרי אף אם נשים בברהמ"ז דרבנן מ"מ עכ"פ יש לברהמ"ז עיקר מה"ת אצל אנשים וכיון שעכ"פ הני נשים אכלו והרי ודאי נתחייבו בברהמ"ז וס' אם ברכו אין הס' מוציא מידי החזקה שכבר נתחייבו וכ' דנם ניחא מה שסתם הרמב"ם בס' אם בירך ברהמ"ז שחייב לברך והמג"א סי' קפ"ד ס"ק ח' כ' ודוקא שאכל כדי שביעה ותמוה שהרי הרמב"ם והטור כ' סתמא ס' אם בירך חייב לברך ולפמ"ש ניחא דאף אם לא אכל אלא כזית וחיובו רק מדרבנן מ"מ ברהמ"ז יש לו עיקר מה"ת וכיון שודאי אכל וס' אם בירך אין ס' מוציא מידי ודאי ואינו דומה לשאר כל ברכת הנהנין בברכה אחרונה שאם ס' אם בירך אינו חוזר ומברך דהני כולהו לית להו עיקר מה"ח ולכך ס' מוציא מידי ודאי עכ"ד ודבריו תמוהים מ"ש דק"ש מקרי אין לה עיקר מה"ת כו' דהא כ' הר"ר יונה בברכות שם דמה"ת מחויב לקרות פרשה בתורה בכ"מ שירצה אלא דחז"ל תיקנו שיקרא דוקא