יד אליעזר חלק א כד

איכא עוד חזקה דאורח בזמנו אא והשיג על הפלתי סי' קפ"ה שכ' כו' דבלא הגיע זמן ווסתה י"ל דמהני אמתלא כו' ועי' בשערי תורה שם פרט ט' שכ' דמוכח מסוגי' הש"ס בכתובות כ"ב דאיתא בסתם אמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה ונתנה אמתלא לדברי' נאמנת משמע אפי' בשעת ווסתה נאמנת ולא מחלק בין אי ווסתות דאורייתא או דרבנן דלמ"ד ווסתות דאורייתא איכא חזקה אב"ב הסותר חזקת טהרה כו' מוכח דגם בס' השקול מהני אמתלא וכ' דא"כ בהך דינא דטבח שעשה סי' בראש הכבש הנ"ל כו' בכולי גווני מהני אמתלא ואפי' אם או' שנעשה אי' בשחיטה כו' אך נפ"מ בעלמא אי מהני אמתלא להוציא מחזקה כי באשה שאמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני דמהני אמתלא אפי' בשעת ווסתה למ"ד ווסתות דאורייתא אף דאיכא חזקה דאב"ב מ"מ איכא נגד זה חזקת טהרה של אשה אבל להוציא מחזקה ומכ"ש נגד חזקת ממון דאלים יש להסתפק ונפ"מ באשה שאמרה נשואה אני לפ' וצ"ע עכ"ד הנה כ' בפשיטות דבאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהני אמתלא אפי' בשעת ווסתה אפי' למ"ד ווסתות דאורייתא לא ראה ד' הבשמים ראש הנ"ל שס"ל דלא מהני אמתלא רק משום דווסתות דרבנן שכ' שם וז"ל וע"ד האומרת לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ונותנת אמתלא לדברי' שיש ר"ל דהיינו דוקא שלא בשעת ווסתה כי אין אמתלא מהני אלא לבטל דברי' הראשונים לא להחזיק דברי' האחרונים והוי כלא אמרה כלל סברא זו אשמע ולא אבין דא"כ תאמר פעם שנית להסיר החזקה כשאר נשים הנאמנות באמירתן אלא דבפשיטות יש מקום לומר דכיון דחזקת אב"ב מסייע לדבורא קמא לא מהימנה לה באמתלא דידה אפס אין הדין נותן להחמיר בווסתות דרבנן וכתיב וספרה לה וכל שנתנה אמתלא חזרה לנאמנותה עכ"ל הרי שכ' להדיא דדוקא בווסתות דרבנן אין הדין נותן להחמיר ומשמע אבל למ"ד ווסתות דאורייתא לא מהני אמתלא וגם הערוגות הבושם הנ"ל לא ראה ד' הבשמים ראש הנ"ל ועי' בכתב סופר שם סי' כ"ז שכ' נמי דמהני אמתלא אף בשעת ווסתה כו' אך בעי דוקא אמתלא טבא ואלימא כו' והאריך בזה וגם הוא לא הביא ד' הבשמים ראש הנ"ל דמבואר להדיא דמהני אמתלא אף בשעת ווסתה ועי' באמרי בינה שם סי' ג' שכ' נמי בדין טבח שעשה סי' בראש כבש הנ"ל דאפי' אם אמר שנשחט שלא כהוגן מהני אמתלא והיינו כהשערי תורה הנ"ל והביא שם ד' הבשמים ראש הנ"ל וכ' דלמדנו מדבריו דהיכא דיש חזקה לסייע לדיבור הראשון לא מהני אמתלא כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם שם אות י"ב מ"ש בזה ובאות כ"ז שם כ' דכשאמרה טמאה אני אף שעמדה בדבורה כמה ימים ונהגה עם בעלה כמו אשה בימי טומאתה כו' כיון דלא הוחזקה כן ל' יום מהני אמתלא כו' ומיישב בזה ד' הגמ' בכתובות שם דבעי אי בטמאה אני כו' מהני אמתלא כו' והאריך בזה ובאות כ"ת שם הביא ד' הרמב"ם פי"ח מהל' א"ב הל' ח' שכ' דאשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחד"א והראב"ד השיג עליו דאם אמרה לאתר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה אינה נאמנת והלא לא הודית ע"ע הודאה לאי' ולא נתקבלו דברי' כלל והרי אשה שאמרה א"א אני וחזרה ונתנה אמתלא לדברי' נאמנת אף בזו אם היתה קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל והק' מהא דאיתא בתו"מ סי' מ"ז גבי או' שטר אמנה דא"נ לחוב לאחרים דאם בא אח"כ המלוה יכול לגבות בשטרו דיכול לומר דמה שאמר הי' רק לדחות לבע"ח ולשיטת הרמב"ם כו' דא"נ לומר דמשום דעיני' נתנה באחר אמרה כן כיון דלא היתה נאמנת א"כ גם בשטר אמנה איך יכול לומר אח"כ דלדחות בע"ח כוון דהא לא הי' נאמן כלל נגד הבע"ת לומר אמנה כו' ובאמת מקור דין זה דסי' מ"ז הוא מהרא"ש פ"ב דכתובות בשם הראב"ד והראב"ד אזיל לשיטתי' דס"ל גם באו' נאנסתי דמהני אמתלא כו' אבל לשיטת הרמב"ם הנ"ל כו' גם בהא דשטר אמנה אין זה אמתלא וא"כ לפמ"ש האחרונים באה"ע שם דהוי ס' פלוגתא דרבוותא א"כ למה סתמו בסי' מ"ז בזה וכ' ליישב עפ"ד הט"ז בסי' ל"ז הנ"ל כו' שכ' דשאני בהא דסי' מ"ז דכיון שהשט"ח בידו הסברא נוטה דאו' כן כדי לדחות לבע"ח שלו א"כ י"ל דגם הרמב"ם מודה דמהני אמתלא זאת כו' כיון דהשטר מסייע שאינו אמנה מהני אף אמתלא כו' וכ' דלפ"ז נ' דבאו' פרוע כיון דשטר עומד לפרעון א"י אח"כ לומר שכוון לדחות לבע"ח כיון דלא הי' נאמן א"כ אין זה אמתלא טובה לשיטת הרמב"ם והביא ד' התומים בסי' מ"ז שם שנסתפק בזה וכ' דמכאן ראי' דאו' פרוע לשיטת הרמב"ם עכ"פ כו' והאריך בד' הרמב"ם והראב"ד הנ"ל יעוש"ה ועי' באמרי בינה שם שהק' נמי קושי' זו וכ' נמי ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל וכ' דבאמת אם או' פרוע הוא לא מהני אמתלא והאריך נמי בד' הרמב"ם והראב"ד ובאות כ"ע שם הביא ד' הצ"צ סי' ק"ד שכ' דבר חדש בשם חכם אחד דהא דאמרי' דבעי' דוקא שתתן אמתלא לדברי' אבל חזרה בלא אמתלא לא מהני היינו דוקא בטמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני וכן בא"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני דהדבר נוגע גם לבעלה והוא א"י אם היא אומרת אמת או לא לכך בעי' שתאמר אמתלא אבל לגבי האיש בעצמו דשוי' אנפשי' חד"א א"צ אמתלא כיון שהדבר אינו נוגע רק לו לעצמו והוא יודע בעצמו שהאמת כן הוא כדברי' האחרונים ושוב ל"ד לומר דשוי' אנפשי' חד"א כיון שהוא יודע בעצמו דלאו חדא הוא ומ"ש הרשב"א כו' גבי טבח כו' דלגבי נפשי' שוי' חד"א היינו כ"ז שעומד בדבריו ואינו חוזר בו והצ"צ השיג עליו ודחה דבריו כו' והביא ד' החכם צבי סי' מ"ד שהשיג נמי ע"ד החכם הנ"ל והביא ראי' מד' הרמב"ם פ"ב מהל' שבועות הל' י"ב כו' והוא דתה ראי' זו והאריך בזה ובאות ל' שם הביא ד' היש"ש פ"ק דחולין סי' ח' שכ' דלא מהני אמתלא היכי דלפ"ד האמתלא עשה עולה בתחלה כו' ומפ"ז דתה ד' התשב"ץ בהא דטבח שעשה סי' בראש כבש הנ"ל והביא ד' התב"ש שהשיג עליו וגם הביא ד' החו"י סי' קל"ח והשיג עליו והאריך בזה וכ' דענין אמתלא שיהי' נ' לב"ד אשר לפי דבריו ולפי טעם שנתן יש להאמינו אשר כן עשה מפני הטעם הזה וכך דרכם של בנ"א וא"כ בכל ענין הדבר תלוי בראיית עיני הב"ד עכ"ד ועי' בס' ראשי בשמים חיו"ד סי' מ"א שהביא ד' חוט השני סי' י"ז והנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ח' דס"ל כהיש"ש אך כ' דרוב פוס' לא ס"ל כן וכ' דגם מהא דסי' מ"ז הנ"ל נמי מוכת דלא כהיש"ש הנ"ל והביא ד' היש"ש בכתובות הנדפס מחדש פ"ב סי' י"ב שכ' הוא בעצמו שמד' הרא"ש בשם הראב"ד בשטר אמנה הנ"ל מוכח דלא כותי' והאריך בזה ובד' הרמב"ם והראב"ד הנ"ל ועי' בשערי תורה שם פרט ע' מ"ש אי בעי' אמתלא הניכר לב"ד שכן הוא והביא ד' הרמב"ם פט"ו מהל' אישות הל' ל' וד' רש"י בכתובות כ"ב ב' ד"ה אם כו' דנחלקו בדין זה והאריך הרבה בזה ובפרט א' שם כ' לענין אם מהני אמתלא היכא דנתחזק הדבר ע"י אמירה ל' יום והביא ד' השו"ת פ"י חאה"ע סי' א' שס"ל דאף לאחר ל' יום מהני אמתלא כו' אבל הב"ש בסי' י"ט ס"ק ב' בשם הת"מ והט"ז שם מבואר שאפי' באמירה בעלמא לא מהני אמתלא לאחר ל' יום והביא ד' התוס' רי"ד בקידושין ס"ג ב' דמבואר כהב"ש בשם הת"מ והט"ז כו' ואח"כ הביא ד' הריב"ש סי' תצ"ח דמשמע מדבריו כהפ"י הנ"ל וכ' דלכאורה משמע באה"ע סי' ק"כ סעי' ג' כהב"ש בשם הת"מ והט"ז הנ"ל וכ' דיש לדחות ותמה על הסד"ט סי' קפ"ה שנסתפק בדין זה ולא הביא ד' הפ"י והב"ש הנ"ל ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ט ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה