יד אליעזר חלק א רלח

ע"י מליחה הוא מדרבנן משא"כ טעם ע"י בישול דיוצא עיקר הטעם והלחלוחית וכמ"ש מהרא"י בהגהות ש"ד סי' כ' דדג טמא שכבשו עם הדג טהור אסור מדאורייתא שאז יוצא עיקר הציר והלחלוחית עכ"ל א"כ כ"ש ע"י בישול והיינו דלא אשתמיט חד מהפוס' דכ"כ גבי בישול דציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן עכ"ד וכ"כ הש"ך לעיל סי' פ"ג ס"ק ט"ו וכן ס"ל להט"ז שם ס"ק ו' ועי' בפר"ח שם ס"ק י"ד שכ' ע"ד הש"ך שם וכן מתבאר מלשון הרא"ש בפ' א"מ ומד' הרשב"א בפ' גה"נ שכ' דהא. דבתו"כ מרבינן נמי דגים טמאים אינו אלא אסמכתא דעיקר קרא לא אתא אלא לרוטבן וקיפה שלהן וזה פשוט עכ"ד הרי דס"ל נמי כהש"ך והט"ז הנ"ל דציר דגים כבוש ובישול אסור מדאורייתא אך המנח"י כלל כ' אות ד' השיג על הש"ך ודחה ראיתו מד' מהרא"י וכ' עליו דלא העתיק לשונו ממש דז"ל הגהות ש"ד שם הרמב"ם כ' דג טמא שנכבש עם דג טהור כו' שמעתי לפרש ד' הרמב"ם דוקא כשכבשו זע"ז במכבש שקורין בל"א פרע"ס כדי להוציא ציר אז יוצא עיקר לחלוחית הבשר ובעי' מאתים לבטל אבל בשאר מיני ציר מודה עכ"ל הרי דמהרא"י לא מיירי כלל מכבישה דמעל"ע ואדרבה משמע מדבריו דבשאר מיני כבישה אינו יוצא כלל עיקר הלחלוחית וכן מבואר להדיא בתשובת הרשב"א סי' ר"ע דאף ציר שע"י כבישה הוא דרבנן כו' וכן מבואר ג"כ באו"ה כלל כ"ג דין ו' וכן מוכח להדיא מש"ס חולין צ"ט ב' דמשני שאני ציר דזיעה בעלמא ומזה כ' כל הפוס' דציר דגים דרבנן אף דתי' זה על נותני' דתרומות והתם קאי להדיא בכבוש שדג טמא נכבש עם דג טהור כהוזכר שם במתני' כו' הרי דאף בכבוש נ"כ הציר דרבנן וזה נ' נ"כ טעם הפוס' המתירין כו' לקנות דגים טהורים ששרוים עם טמאים כו' ולא חששו שמא שרוין מעל"ע והוי ס' דאורייתא אלא דס"ל דאף ע"י כבישה הוא רק דרבנן כו' וכל זה דוקא בכבוש כו' אבל במבושל גמור נ' פשוט דהרוטב אסור מדאורייתא וכמ"ש להדיא הרשב"א בתה"ה כו' וז"ל ציר דגים זיעה בעלמא הוא ואע"ג דגבי דגים מרבי' בתו"כ צירן משקץ לאו דוקא אמר צירן רק בצירן אסמכתא בעלמא הוא ועיקר דרשה לרוטב וקיפה שלהן כלומר כל אלו אסורין מדאורייתא כו' הרי להדיא דרוטב אסור מדאורייתא וכן משמע להדיא מד' הרא"ש ס"פ א"מ ואף שמדעת קצת לשונות הפוס' משמע דלכל דבר אמרי' אצל דגים אסמכתא בעלמא מ"מ הרוטב אסור מדאורייתא וכמ"ש התוס' ספכ"ה קי"ב ב' גבי בשר טרפה כו' שהק' ותפ"ל ממשרת ליתן טכ"ע כו' וי"ל דעיקר דרשה לא אתי אלא רק לצירן עכ"ל הרי דעל רוטב א"צ לימוד משום דברוטב יש טכ"ע והוא דאורייתא וכמ"ש הרב לקמן כלל פ"ה דהכי קי"ל והש"ך לפי שנתעלם ממנו ד' הרא"ש והרשב"א והתוס' שהבאתי וסמך רק ע"ד מהרא"י לכן כ' בסי' ק"ז ס"ק א' דאפשר דהרב בת"ח ס"ל דאף ע"י בישול אינו רק אי' דרבנן ושרא לי' מרא לחשוב כן להרב כי ודאי הרב שפ' טכ"ע דאורייתא פשיטא שע"י בישול אסור מדאורייתא ולא יחלוק על כל הני גדולי הפוס' שהבאתי כו' עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו שדחה נמי ראי' הש"ך מד' מהרא"י והביא ד' מהרא"י הנ"ל וכ' כיון שהרמב"ם סתם וכ' דג טמא שכבשו עם דג טהור מי הכריחו למהרא"י להוציא לשונו של הרמב"ם ממשמען שהוא סתם כבישה הנזכר בכ"מ ולומר שכאן אין כונתו על סתם כבישה אלא שכבשן במכבש א"ו שבסתם כבישה כו' ס"ל למהרא"י דלא עדיף משאר ציר דגים טמאים שהוא רק מדרבנן ובזה לא יחמיר הרמב"ם להצריך מאתים לכן פי' דהיינו כבישה במכבש כו' ויוצא גוף הבשר יותר ממה שיוצא ע"י שאר כבישה ומעתה אין להש"ך ראי' בסתם כבישה שאינו מכבש ואדרבה בסתם כבישה יש אפי' מד' מהרא"י סתירה לד' הש"ך ואח"כ הביא ראי' דלא כהש"ך מד' הרא"ש פ"ב דע"ז סי' מ"ב שכ' וז"ל וא"ת בפכ"ה גבי רב מרי דאימלח לי' כו' וקאסר רבא מהטמאין כו' ופריך מדג טמא שכבשו עם דג טהור מותר ומאי פריך מציר דדגים אציר דבשר וי"ל דשפיר פריך דקים לי' דציר דגים אסור מדרבנן דקתני סיפא דההיא אם טמא מליח וטהור תפל אסור ובהדיא תנן בתרומות פ"י דג טמא צירו אסור וש"מ הא דשרי בנמלח זע"ז משום דלאו בלע הוא עכ"ל והר"ש בפי' המשנה סוף משנה ח' פ"י דתרומות הק' ג"כ קושי' הרא"ש דאיך מקשה כו' מציר דגים אציר בשר ומשני ג"כ דציר דגים עכ"פ מדרבנן אסור כדתנן הכא דג טמא שכבשו כו' צירו אסור הרי שב' גדולי הדור הר"ש והרא"ש הביאו ראי' דציר דגים במליחה אסור עכ"פ מדרבנן מדתנן במשנה דתרומות דג טמא שכבשו צירו אסור ואי ס"ד כד' הש"ך עדיין הקושי' במקומה עומדת מאי פריך מציר דג אציר בשר ודלמא ציר דג טמא מותר לגמרי אפי' מדרבנן דלא החמירו כלל בו רבנן במקום שמותר מה"ת כי היכי דלא החמירו בציר חגבים והא דתנן דג טמא שכבשו כו' צירו אסור זה בכבוש שאסור אפי' מה"ת לד' הש"ך ומאי ענין כבוש למליח ואיך הביא ראי' מכבוש למליח ובשלמא מה דהביא הרא"ש מסיפא דאם טמא מליח כו' שפיר הביא ממליח למליח אבל מה שהביא ממשנה דתרומות אינו ראי' כלל והר"ש לא הביא ראי' רק ממשנה דתרומות א"ו ליתא לד' הש"ך וגם בכבוש ציר מקרי ולא ממשו ומותר מה"ח ואין שום חילוק בציר דגים טמאים בין פולט ע"י כבוש או ע"י מליחה עכ"ד ועי' בבית יהודא לעיל סי' פ"ג שהביא ד' המנח"י הנ"ל והשיג עליו וכ' דהעיקר כדעת הט"ז והש"ך הנ"ל דכבוש אוסרים הדגים טמאים את הטהורים מה"ת וס' דאורייתא לחומרא ומ"ש המנח"י דעיקר יסוד הש"ך הוא ממהרא"י ז"א דהנה הש"ך בסי' ק"ו ס"ק א' כ' דוקא ציר ע"י מליחה הוא דרבנן משא"כ טעם ע"י בישול דיוצא עיקר הטעם והלחלוחית וכמ"ש מהרא"י בהגהות ש"ד סי' כ' דדג טמא שנכבש עם דג טהור אסור מדאורייתא שאז יוצא עיקר הציר והלחלוחית עכ"ל א"כ כ"ש ע"י בישול הרי דהש"ך לא הביא ראי' מד' מהרא"י אלא לבישול שהוא כ"ש מכבוש ובישול הוא כ"ש אף מכבוש במכבש שקורין פרעס ומ"ש המנח"י דהא כ' מהרא"י שמעתי לפרש ד' הרמב"ם דוקא כשכבשו זע"ז במכבש שקורין פרעס אבל בשאר מיני ציר מודה נ' דהא כ' שדעת הרמב"ם הוא כן והרמב"ם לשיטתו דס"ל דהא דאמר שמואל כבוש כמבושל דוקא בדבר חריף מאד כמו שומים ובצלים וכדאיתא ברמב"ם בפי' המשנה פ"י דתרומות כו' אבל לפ"מ דקי"ל דכבוש כמבושל בכל דבר א"כ כיון שהש"ך הביא ראי' דבבישול אוסרים דגים טמאים לטהורים מדאורייתא ממילא דאף בכבוש הדין כן וגם דחה ד' המנח"י מה שהביא ראי' מתשובת הרשב"א כו' וכ' דמד' הרשב"א בחולין קי"ב ב' גבי רב מרי בר רחל כו' מוכת כהט"ז והש"ך שכ' וז"ל ונ' דהא מספקא לי' לרב מרי בר רחל אי מפליט מלח אלא דם ופשיט לי' דמפליט ציר מדקתני לרבות צירן ורוטבן וציר מאי היינו דנפיק ע"י מלח ורוטב מאי דנפיק ע"י אש ופשיטא לי' דבשר זה שמלח עמו אסור משום דבלע הציר ואקשי' ונימא מדשמואל דאלמא מלח מפליט ציר וא"ל אי מדשמואל הו"א לענין דם מפני שהוא קל לפלוט והו"ל חם ואוסר אבל ציר אינו נפלט ע"י מלח כו' עכ"ל ואם איתא כד' המנח"י דהרשב"א ס"ל דע"י כבישה אינו יוצא עיקר הלחלוחית כמו ע"י בישול כו' א"כ איך פשיט לי' רבא דמלח מפליט ציר דלמא מלח אינו מפליט אלא דם והטמאים אתי לרבות לאסור צירן שיוצא ע"י כבוש אע"כ דס"ל להרשב"א דע"י כבוש יוצא עיקר הלחלוחית כמו ע"י בישול והוי כמו רוטב ע"י בישול וע"ז א"צ קרא דטכ"ע דאורייתא ועיקר קרא לאסור צירן כמ"ש התוס' ומוכח שפיר דמלח מפליט ציר דהא הטמאים אתי לאסור צירן וע"י בישול וע"י כבוש הוי רוטבן וע"כ צירן היינו ע"י מלח דהמלח פליט ציר גם מ"ש