יד אליעזר חלק א רכז

לפ"מ דקי"ל כשמואל דרוב לא חשוב רק כס' א"כ בדשיל"מ אין לילך אחה"ר והנה החם הך דינא דבדק בקינה כו' משמי' דרב קא' לכך שפיר קא' הש"ס דוקא בדק אבל לא בדק שרי דרוב מולידים ביום ואע"ג דהוי דשיל"מ מ"מ לרב לשיטתו דרוב חשוב כודאי אף בדשיל"מ אזלי' בת"ר רק לפי האמת דקי"ל כשמואל לענין פק"נ דאין הולכין אחה"ר ורוב לא חשוב כודאי נם בדשיל"מ אין הולכין אחה"ר כו' וגם כ' ליישב קושי' המשל"מ פ"ז מהל' מעילה מפסחים ז' א' ומב"מ כ"ו וכ' דאיכא להמעות חזקת חולין וא"כ הוי רובא וחזקה דהמיעוט הוי מיעוטא דמיעוטא וגם כ' ליישב קושי' דאיך שוחטים ביו"ט דלמא טרפה היא וקעביד איסורא וא"ל מטעם דרוב כשרות הן הא הוי דשיל"מ לשחוט למחר כו' וגם כ' ליישב קושי' המשל"מ והצל"ח והשעה"מ מד' הרא"ש בשם בה"ג גבי אוא"ב כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא סעי' א' מ"ש והאריך בזה ועי' לעיל סי' ט"ז ס"ק ג' מ"ש ע"ד הרא"ש בשם בה"ג והארכתי בזה יעוש"ה ופי' בחידושי מהרשד"ם אות ד' דשיל"מ שכ' נמי דדין זה אי בדשיל"מ אזלי' בת"ר תליא בהא אי רובא הוי בתורת ודאי או לא כו' והביא ד' השימקו"ב הנ"ל וגם ד' הפלתי הנ"ל ומיישב בזה וקושי' הצל"ח פסחים ז' א' שהק' על מה דס"ל לרב שם בפת שעפשה וכיון שרבתה מצה מותרת והא חמץ הוי דשיל"מ ולא אזלי' בח"ר דרב לשיטתו דרוב הוא ודאי וע"כ דגם בדשיל"מ אזלי' בת"ר וניחא הא דהשמיט הרי"ף דין דרב דלדידן דקי"ל כשמואל דבפק"נ לא אזלי' בת"ר וע"כ משום דרוב אינו ודאי וע"כ בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר, וע"כ לא הביא דינא דרב וגם מיישב בזה קושי' מהרש"א ביצה ו' א' ד"ה וכי מה כו' דהתם קאי אליבא דרב ולרב דס"ל דרוב נחשב לודאי גם בדשיל"מ אזלי' בת"ר ול"צ להמתין לדידי' ח' ימים ואח"כ דאפי' אי אמרי' דבדשיל"מ לא אזלי' בת"ר זה דוקא היכא דהרוב אינו נוגע רק לענין זה דדשיל"מ משא"כ היכא דהרוב צריכים גם לדבר שאל"מ אז כיון דלענין זה אזלי' בת"ר אזלי' ג"כ לענין זה שיל"מ בת"ר וכ"כ איתא לענין דלא אזלי' בממון בת"ר כו' ומיישב בזה הא דהק' דאמאי לענין אוא"ב אזלי' אחה"ר דרוב חרש שו"ק ששחטו כו' והא אוא"ב חשוב דשיל"מ ולא אזלי' בת"ר כו' אך כיון דצריכים לדון הרוב הזה לענין נבלה כדאיתא שם בחולין מחייב ר"מ על שחיטתן משום נבלה הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים א"כ אזלי' בתר הך רובא לענין דמותר לשחוט אחריהם אב או בנו אע"ג דהוי דשיל"מ וגם מיישב הא דקא' הגמ' בחולין פ"ו א' מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבלה מ"ט הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים ואמאי לא משני בפשיטות על הא דמקשה אלא ר"מ מ"ט משום הרוב כו' אך משום דהי' קשה הא הוי דשיל"מ ולא אזלי' בת"ר וע"כ מוקי הגמ' דמחייב ר"מ על שחיטתן משום נבלה וא"כ אי לאו הרוב עכ"פ מלקוח ליכא וכיון דאתחזק הרוב לענין זה וע"כ הגם דנוגע הרוב גם לדשיל"מ אזלי' ג"כ בת"ר עכ"ד ודבריו נכונים ולפ"ד מיושב קושי' העה"ב הנ"ל דאיך שוחטים ביו"ט כו' דהואיל ורוב זה דרוב כשרות הן מהני לענין אי' שחיטה ואף לר"מ וכמבואר בחולין י"ב א' מהני נמי הך רובא אף לענין אי' יו"ט אף דהוי דשיל"מ ולק"מ קושי' העה"ב הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ג' שכ' דלפ"ד הרשב"א בסעי' ג' י"ל דבבע"ח ל"ש יל"מ להמתין עד שיהי' מותרין כיון דמזונתם עליו וצריך להאכילם וצריך להוציא עליהם הוצאות לא מקרי דשיל"מ כו' וגם כ' די"ל דבבע"ח ל"ש יל"מ משום דיש לחוש למיתה א"כ אין ההיתר עתיד לבא ומיישב בזה הקושי' הנ"ל מאו"ב כו' ואח"כ דחה זה דאין לחוש למיתה כלל כו' והאריך בזה ובסי' ט"ו ס"ק ד' ובסי' ט"ז ס"ק ה' ולענין ס"ס אי מהני בדשיל"מ עי' לקמן סי' ק"י סעי' ת' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(ח) הוי בטל. עי' בחידושי רע"א מה שהשיג על המקו"ח סי' תמ"ז ס"ק ח' ועי' בס' עין יצחק חאו"ח סי' כ"ו מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ט) שי"ל היתר. עי' בתוי"ק ס"ק ד' שכ' דנ' בחדש דהוי דשיל"מ דוקא היכא שאפשר להשהותו עד אחר העומר כגון שהוא דבר שאינו של חמץ אבל אם הוא דבר של חמץ שא"א להשהותו עד אתר העומר משום אי' בל יראה לא הוי דשיל"מ כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא שהשיג עליו וכ' דאף שא"א להשהותו עד לאחר העומר אפי"ה הוי דשיל"מ כו' דהא יכול למכרו לנכרי כמו שעושים עתה כו' והביא ד' תשובת הרא"ש כלל ב' דמוכת דלא כהתוי"ק שכ' שהשעורים הוא עיקר ונו"ט רק שמותר השכר מכח ס"ס ס' חדש ס' ישן ואת"ל חדש שמא השריש קודם העומר כו' וע"כ לא שרי הרא"ש השכר לענין חדש אלא משום דס"ל דס"ס כי האי מהני אף בדשיל"מ ואמאי הא לא הוי דשיל"מ כיון שמחויב לבערו א"ו דהוי דשיל"מ מטעם שכתבתי כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק ח' מה שהשיג על המג"א סי' שי"ח ס"ק ב' במה שהביא ראי' מבכורים כו' והאריך בזה וע' בבית יהודא מה שהשיג על החו"ד וכ' דד' המג"א נכונים והאריך בזה יעוש"ה

סימן קג

סעיף א (א) פגום כו'. עי' פלתי לעיל סי' פ"ז ס"ק ט"ו שכ' דבר, חדש דבבב"ח שכבר נאסרה אסור נוטל"פ כיון שלוקין בבב"ח אף שלא כדה"נ וכמבואר בפ' כ"ש כו' והאריך בזה ועי' עוד בפלתי סי' צ"ד ס"ק ו' שכ' דקדירה הבלועה מבב"ח אסורה אף בשאינה ב"י דגבי בב"ת אסור נוטל"פ ועי' במטה יהונתן סי' פ"ז שכ' נמי כהפלתי והוא הי' תלמיד של הפלתי ובאמת מד', הטור והמחבר שכ' סתם כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו ולא חילקו משמע דאפי' בב"ח וכה"כ מותר נוטל"פ וכ"כ בחו"ד ס"ק א' והשיג על הפלתי דהא בכה"כ ג"כ לקי שלא כדה"נ ונוטל"פ מותר כדמוכח בע"ז ס"ח וכן יי"נ דאסור משום תקרובות ע"ז ולדעת התוס' פסחים כ"ו ובע"ז י"ב ול"ד אסור אפי' שלא כדה"נ ונוטל"פ מותר כדמוכח בע"ז פ' השוכר ובכל הפוס' א"ו דנבלה שא"ר לגר ושלא כדה"נ תרי עניני הן ומתרי קראי נפקי ושלא כדה"נ היינו שאכלו חי או שעירב בתוכה דבר מר או אכילה גסה ומקרא דלא יאכל נפקא כו' וגוף האי' לא הותר ואם חזר ותקנו להאי' כגון שבישלו או שנטל הדבר מר מתוכו או. שמתק בדבר הממתק חזר לאי' דלא נתבטל שם חלב במה שהוא חי או במה שנתן לתוכו הדבר מר רק כשאוכלו כך בלא תיקון אינו לוקה משום דאכל שלא כדה"נ ולהכי בבב"ח וכה"כ ובע"ז דלא כתיבא בי' אכילה לקי אף שלא כדה"נ אבל כשנסרח גוף האי' פקע שם אי' מכל וכל מקרא אחרינא דנבלה שא"ר לגר אינה קרוי' נבלה ואפי' חזר ותקנו בדברים המתבלים שרי דכבר פרח האי' מיני' ונעשה כעפרא ואינו חוזר לאי' כו' והאריך בזה והוכיח מהרמב"ם פי"ד מהל' מכ"א דלא כהפלתי ופ' כן דאף בבב"ח וכה"כ מותר בנוטל"פ ועי' פרמ"ג סי' פ"ז בש"ד ס"ק י"ח שכ' נמי ע"ד הפלתי הנ"ל דלא נהירא דנוטל"פ שרי מטעם חד בתרי בטל כיון דאינו נו"ט מושבת במאכל וכ"מ בכ"ד כו' עכ"ד ובאמת מבואר להדיא ברמב"ם פט"ו מהל' מכ"א הל' ל' כהחו"ד והפרמ"ג שכ' וז"ל ואם הי' בב"ח או יי"נ ויין ערלה וכה"כ שנפלו לדבש או בשר שקצים ורמשים שנתבשל עם הירק וכיוצא בהן טועם אותן העכו"ם וסומכין טל פיו אם או' אין בו טעם או שאו' יש בו טעם ומטעם רע הוא והרי פגמו הכל מותר עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הרמב"ם אלו דנוטל"פ מותר בבב"ח וכהחו"ד והפרמ"ג ודלא כהפלתי