יד אליעזר חלק א כב

טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי היא כמכחשת מה שאמרה וא"נ עכ"ל מבואר מזה דלא מהני אמתלא רק לאמירה בלבד דמשום אמתלא מקרי ואמרה אבל היכא דעשה איזה מעשה לא מהני אמתלא ועי' בערוגות הבושם שם אות כ"ב שכ' ליישב בזה קושי' התוס' כתובות ק"ט הנ"ל כו' דבלא"ה א"ש דאפי' הוי התם הודאה מ"מ לא יכול כאן לומר השני נות לי כו' כיון דחתם עצמו על השטר ועשה מעשה דהא דהשני נות לי הוא רק בגדר אמתלא והיכא דעשה מעשה לא מהני כלל אמתלא כו' עכ"ד ועי"ש עוד בסוף הקונטרס בתשובה שם מ"ש והאריך, בזה והנה הט"ז כאן ס"ק כ"ב הק' מהא דסי' קפ"ה הנ"ל דאמרי' דכל שהוא אינו דבור אלא מעשה לא מהני אמתלא ומאי שנא הכא במעשה זה שעשה השוחט סי' בראש הכבש ואין לחלק בין מעשה למעשה ועל הרשב"א עצמו לק"מ דאפשר דס"ל כדעת הטור בסי' קפ"ה דאפי' הוחזקה נדה מהני אמתלא אלא דאנן קי"ל כהרמב"ן א"כ לא קי"ל כהך דרשב"ץ אתר שכ' זאת מצאתי בד"מ סי' קכ"ז שכ' אהך דרשב"ץ וצריך לדקדק בסי' קפ"ה מנדה דלבשה בגדי נדה דלא מהני אמתלא ואולי יש לחלק וצ"ע עכ"ל ע"כ נ' שאין להקל בפסק דש"ע בכאן בזה ואחר שרמ"א הניחו בצ"ע עכ"ד ובנקוה"כ כ' דקושי' זו כבר תי' הב"ח בסי' קפ"ה דיש לחלק דגבי טבח לא הי' באפשרי בענין אחר משא"כ הכא גבי נדה אפשר שתאמר טמאה אני ולא הי' לה ללבוש בגדי נדות וגם בתשובת רמ"א כו' עכ"ד וכ"כ בש"ך סי' קפ"ה ס"ק ה' ליישב קושי' הנ"ל והביא ד' הב"ח ותשובת רמ"א הנ"ל שכ"כ ועי' בערוגות הבושם שם אות כ"ד כ"ה מ"ש ע"ד הש"ך והב"ת הנ"ל והאריך בזה ועי' בחו"ד שם ס"ק ה' מ"ש ליישב קושי' זו ומחלק דאמתלא אינו מועיל רק נגד שוי' אנפשי' חד"א משא"כ בדבר שהוא מטעם נאמנות אינו מועיל אמתלא כו' והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין ע"א נאמן באיסורין מ"ש ע"ד התו"ד הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בתורת השלמים שם ס"ק ו' ובתפארת ישראל שם ס"ק ב' ובקו"א שם ובמקור מים חיים שם ובמי נדה שם ובמהדו"ת שם ובספרו טוב טעם ודעת מהדו"ק סי' י"ד ובפרדס רמונים שם במקשה זהב ס"ק ב' ובשפתי חכם ס"ק ה' ובשמל"ת סעי' מ' ובראש אפרים סי' ל"ט בפרי תבואה ס"ק קס"ת ובנודע בשערים ח"א סי' כ"א ובס' ארץ צבי חאה"ע סי' ג' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי' במשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס חוט המשולש כלל ב' אות ב' מ"ש להשיג על התפארת ישראל בסי' קפ"ה והאריך בזה ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' פ"ז פ"ת מ"ש והאריך בזה ועי' בט"ז סי' קפ"ה ס"ק ב' שהביא בשם מהר"ל מפראג דשאני הוחזקה נדה בשכנותי' דלאו כ"ע ידעי מן האמתלא וא"כ על מה סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כ"ע משא"כ באו' לבעלה טמאה אני אפשר שסמכה עצמה שאח"כ תאמר לו את האמתלא כו' ולמדתי מזה עוד דאפי' באמרה יש חילוק דאם אמרה בפני רבים שהיא טמאה לא מהני, אח"כ אמתלא ע"כ כ' הפוס' אמרה לבעלה טמאה אני דאין הדין כן אלא באמרה לבעלה לחוד כן עכ"ד ולפ"ד אלו יש ליישב קושי' הט"ז הנ"ל דהמחבר ס"ל הא דלא מועיל אמתלא בהוחזקה נדה היינו מטעם שכ' מהר"ל מפראג כיון דהוחזקה בפני רבים על מה סמכה מה שתתן אח"כ אמתלא דלא ידעי רבים מאמתלא שלה והיינו דאין דרך לברורי אמתלא שלה בפני רבים משא"כ בטבח שעשה סי' בראש הכבש נהי דעבד מעשה והוי כהוחזקה בפני רבים דטרפה היא מ"מ כיון דיכול לברר אמתלא שלו אח"כ ג"כ בפני רבים סמך נ"כ עצמו על מה שגילה בפני רבים דטרפה כיון דיכול לברר אח"כ אמתלא שלו ג"כ בפני רבים וכ"כ במקמ"ת שם דבד' הט"ז שם מיושב קושי' הט"ז הנ"ל בהא דטבח ועי' בתוה"ש שם ס"ק ג' שהק' על הט"ז מכתובות כ"ב בהא דאמרה מקודשת אנו ואח"כ אמרה פנוי' אני דמשמע שם דאפי' החזיקה א"ע נגד אחרים נמי דינא הכי כו' וכן הק' בשמן רקח ת"א סי' מ"ג ועי' בתפארת ישראל שם ובקו"א שם ובתו"ד ס"ק ה' ובכתב סופר שם מ"ש ליישב ד' הט"ז והאריכו בזה יעוש"ה ובאמת בלא"ה ניחא ד' הט"ז הנ"ל וכמ"ש בשערי תורה שם פרט ד' דעיקר טעם של הט"ז הוא דאיך סמכה על מה שאמרה בפני רבים. כי מי יפרסם אח"כ אמתלא וכשיראו השכנים שאינה מחזקת עצמה בנדה על בעלה ותשאר אצלם בחשדא ואף אי תאמר להם אולי לא יקובל האמתלא אצלם כי לא כל הדיעות שוות ותהי' מוחזקת אצלם לעבריינית ואנן סהדי שאין אדם חפץ להיות מוחזק ברשע אצל העולם דמה"ט כ' הראשונים שאין אומרים מגו היכא שיצטרך לטעון טענה שעבר עבירה שאין אדם חפץ להשים עצמו רשע משא"כ באשה שאמרה מקודשת אני כיון שאם תרצה אח"כ להנשא תצטרך לבוא בפני ב"ד ומלתא דנעשה באפי תלתא אית לי' קלא כו' וידעו כ"ע האמתלא וגם לא יחשדו העולם כיון שב"ד יאמינו לד' האמתלא לא יהרהרו העולם אחר פס"ד היוצא מב"ד ובודאי יאמרו שב"ד דקו היטב במה שהורו שמותרת וסומכת האשה על זה שתוכל אח"כ להפקיע א"ע מחשדא ודוקא באשה נדה דאח"כ כשתרצה לומר טהורה אני לא באתה לב"ד ואף אם תבוא לחכם כיון דחכם אחד מורה בדיני נדה לא יתפרסם לכ"ע משא"כ בדבר שבערוה כו' ומדוייק הש"ס אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן מורה שהי' הרבה חכמים כי להתיר דבר שבערוה צריך ב"ד עכ"ד ודבריו נכונים ושפיר ד' הט"ז הנ"ל ולק"מ קושי' התוה"ש והשמן רקת הנ"ל ועי"ש עוד שהביא ד' מהרי"ט ח"ב באה"ע סי' א' שהביא ראי' לדעת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל מהא דתנן בכתובות ק"ט א' העורר על השדה והוא חתום עלי' בעד דס"ל לחכמים דאיבד את זכותו ובב"ב ל' ב' בההוא דא"ל אית לי סהדי דאתית אמלכי בך כו' אמרי' דמצי אמר השני נוח לי והראשון קשה הימנו ומסיק אפי' תימא רבנן דיבורא עביד אינש דמקרי ואמר מעשה לא עביד אע"ג כו' דהוי אמתלא מ"מ מש"ה לא הו"ל למיעבד מעשה ולמיתתם ואח"כ הביא הוא ראי' מד' הגמ' בכתובות כ"ב דקא' אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת דלשון אם אינו מדוייק דהו"ל לומר הואיל או הו"ל לקצר ולומר נאמנת וגם אינו מדוייק לשון לדברי' ונ' דהנה כו' אבל בתולה מותרת לילך בפרוע ראש כו' ובלשון פנוי' יש לפרש או שאמרה בתולה אני או שאמרה גרושה או אלמנה אני כו' והיכא שאמרה א"א אני מורה שעדיין היא א"א וכשאמרה אח"כ פנוי' אני בע"כ הוי חזרה וי"ל ב' פי' בחזרתה ובעי' אמתלא לדברי' הראשונים ובזמן הש"ס הי' המנהג שבתולות הי' הולכים בפרועות ראש כו' והי' ניכר בין בתולה לנשואה ואפשר הי' עוד סימן במלבושים כו' ומעתה אם עשתה מעשה והולכת כדרך הנשואה לא מהני אמתלא ואולם ה"מ כשאמרה פנוי' אני שעדיין היא בתולה ל"מ אמתלא כיון שעשתה מעשה לכסות ראשה אבל אם כונתה במאמר פנוי' אני היינו אלמנה או גרושה והיא ג"כ הולכת בכיסוי ראש כנשואה לא הוי מעשה ונגד דיבורא בעלמא מהני אמתלא כו' וא"כ א"ש כשאמרה פנוי' אני א"נ ואיתא אח"כ בברייתא אם נתנה אמתלא לדברי' דוקא שהי' דיבור גרידא ולא מעשה מהני אמתלא וכן מובן לשון רבה בר רב הונא כגון שנתנה אמתלא לדברי' דמיירי באופן שלא עשתה והי' רק דיבורא בעלמא ואח"כ הביא מעשה וזו באשה כו' וזו הלכה כו' ולא הי' יודעים חכמים אי הוי מעשה או דיבורא בעלמא ולכן אמרו אם נתנה אמתלא לדברי' דייקא ובזה מובן אח"כ ד' שמואל ששאל מרב באמרה טמאה אני לך אם יכולה לחזור ע"י אמתלא אבל לא הי' או' לו אם לבשה בגדי נדות ג"כ לכן השיב אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת לדברי' דייקא ולא מעשה כו' ואח"כ כ' דדומה