יד אליעזר חלק א רו

א' ב' דכה"ג נמי אין מבטלין וכן משמע מריש ביצה ומגיטין נ"ד דנתפצעו מזיד עכ"פ אסור ול"ש לבטל כן אף שאין מוסיף עכ"ד אך הפר"ח באו"ח סי' תנ"ג ס"ק ג' אביא ד' התיו"ט הנ"ל ופ' פן אך הפרמ"ג בא"א שם ס"ק ו' השיג על הפר"ח כמו שהשיג צאן על הכנה"ג הנ"ל ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות א' סי' ט"ז וביד מלאכי בכללי הדינים אות מ"ג שהביאו נמי ד' התיו"ט הנ"ל ומד' המרדכי בתי' הב' הנ"ל מוכח דלא כהנו"ב הנ"ל דהא התם הוי יבש ביבש ולהנו"ב לכ"ע וסור לבעל א"ל מה"ת ועי"ש עוד בארעא דרבנן מה שהביא ד' הט"ז באו"ח סי' תמ"ז מזה כו' ומה שתמה עליו ועי' בעפרא דארעא שם אות י"ח מ"ש בזה ועוד הביא הקהלת יעקב שם ד' הב"ח באו"ח סי' תק"ו שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד במידי דבר אכילה אבל במידי דלאו בר אכילה כגון סכך פסול דסוכה מבטלין ברוב סכך של היתר וגם הביא ד' הב"ח בשם המרדכי דסי' תרכ"ו הנ"ל כו' עוד הביא ד' הב"י לקמן סי' קט"ו בשם התה"ד שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד בודאי אי' אבל בס' אי' מבטלין והוא ט"ס מ"ש בסי' קט"ו אלא צ"ל בסי' פ"ד דכן הביא הב"י שם בשם תה"ד אבל בסי' קט"ו כ"כ הב"י מסברת עצמו ולא הביא ד' התה"ד ועי' בש"ך סי' קט"ו ס"ק כ"ח וסי' קי"ד ס"ק כ"א וסי' צ"ב ס"ק ח' שכ' נמי כן ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ז' מ"ש בכונת התה"ד עוד הביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' י"ת שכ' דהא דאין מבטלין א"ל היינו אי' אבל היתר בהיתר כגון חלב ויין מותר לערבו ולאכול עם בשר כו' כיון דכל א' בפ"ע מותר עוד הביא בשם הרמ"ע מפאנו שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד בדאפשר אבל בא"א בלא"ה מבטלין ועי' בארעא דרבנן שם שכ' עליו דצ"ע בדבריו ועוד תמה שם על המוצל מאש סי' מ' בענין זה והאריך בזה ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"א שכ' בהך דשרץ שרוף שנפסל מאכילת אדם דל"ש בי' הא דאין מבטלין א"ל דוה דוקא ע"י תערובות בס' אבל לעשות מאי' היתר ע"י שנפסל מאכילת אדם אין שום אי' והביא ראי' מד' הרא"ה בבד"ה בית ד' שער ד' שכ' הטעם בהך דקנקנים בע"ז פא"מ הוא משום דהיין נפגם במים ובזה ל"ש דאין מבטלין אי' משום דעושה מאי' היתר והך דשרץ שרוף הוא כ"ש מסברת הרא"ה בהני קנקנים בפגם ע"י תערובות ודמיא למ"ש שם למה זה דומה למי שבא להפסיד גופה של נבלה עד שתהא פגומה כשהוא בעין דודאי מותר לעשות כן כו' והאריך בזה ובסי' ל' שם כ' נמי כן והאריך בזה ועי' בחידושי הרי"מ חולין צ"ח ב' שכ' ע"ד התוס' הנ"ל דאינו מובן מנ"ל אי' זה מה"ת כו' ואפשר דהוי כמו עושה סחורה בנבלות כו' ושאר אי' אכילה דאסור מה"ת להרבה פוס' ובנפל לתוכו הוי כנזדמנו משא"כ לערב דעכשיו אי' הניכר ועושה בו סחורה להרויח דלנכרי למכור ג"כ מותר באי' ואעפ"כ אסור לכתחלה עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ר"ה וסי' ר"כ ובכתב סופר חיו"ד סי' ס' ובחאו"ח סי' פ' וסי' קי"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ג) לכתחלה. עי' ט"ז ס"ק ז' שכ' וז"ל בסי' פ"ד סעי' י"ג מבואר דאם אין כונתו רק לדבר אחר כגון לתקן הדבש מותר ובסי' קל"ז סעי' ב' כ' דהיינו דוקא בא"א בענין אחר עכ"ל הנה דין זה דסי' פ"ד הוא מד' הב"י שם בשם הא"ח וכן מבואר בסעי' י"ד שם בחטים מתולעים דמותר לטחנו והוא מד' התה"ד סי' קע"א וז"ל דאף אם יטחנו התולעים בטלים בס' כתוך הקמח ואין זה מבטל א"ל כיון דספק הוא אם יתערב שם אי' כלל וגם אינו מכוין לבטל עכ"ל הובא בב"י שם ובש"ך שם ס"ק מ' וכ"כ עוד התה"ד סי' קי"ד והביא שם ד' הטור באו"ח סי' תנ"ג לענין ברירת עים מאכילת העכבר כו' שכ' ועוד אפי' אם יש בה נשוכים אינו אלא א' מאלף ומתבטלים הם כשיטתן ואין כאן מבטלין א"ל שאינו טוחן כדי לבטלם כו' עכ"ד ועי' ברמ"א לקמן סי' קט"ו סעי' ג' שכ' לבי חמאה של עכו"ם גם מותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב והוא מד' הב"י שם וכ' שם הובא בש"ך שם ס"ק כ"ח ואין זה כמבטל א"ל דשמא אין כאן אי' כלל ועוד דאין כונתו לבטלה רק שילכו הצחצוחי חלב ב"י ות"ח כלל ע"ה דין א' עכ"ד והיינו כהתה"ד והא"ת הנ"ל ועי' בט"ו שם ס"ק י"ב שכ' דבזה הוי מבעל א"ל ועי' בש"ך סי' קל"ז ס"ק ז' שהביא ד' הב"ח שהשיג על הב"י שאין וה מבטל א"ל כיון שאין כונתו אלא להוציא יין ולא כדי לבטל האי' שבנקה והכי אמרי' לעיל סי' פ"ד ס"ק מ' וסי' קט"ו ס"ק כ"ח עכ"ד ועי' בתשובת הרשב"א סי' תס"ג שכ' וז"ל וכל האיסורין שריבה עליהם שוגג מותר ואע"פ שטחנו מזיד נקרא שוגג לענין ביטול שלא נתכוין לבטל אלא לטחון ולא לאכול וכדאיתא בירושלמי אף טוחן לכתחלה ומותר שכן דרך הכהנים טוחנים מדומע בבתיהם עכ"ל והובא בארעא דרבנן שם הרי שכ' בהדיא דהיכא דאין כונתו לבטל מותר לבטל א"ל וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה סי' תפ"ח הובא בפר"ח באו"ח סי' תנ"ג והק' בארעא דרבנן שם מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י לקמן סי' קל"ד שכ' וז"ל שאם נתן יין כשר שמעורב בו מים לכלי של עכו"ם האסור מחמת יי"נ דמים שביין כשר מבטלים הבליעה של האי' דהיינו כדי קליפה מהכלי אבל לכתחלה לא דאין מבטלין א"ל עכ"ל והא אין כונתו לבטל האי' אלא לשום בו יינו והוי דומיא דההוא דטחינה ועוד הק' מד' הרשב"א בתשובה סי' תתל"א גבי חטים מבוקעים שנטחנו קודם הפסח כ' להדיא דיש לאסור כיון שאין מבטלין א"ל והא אין כונתו לבטל האי' אלא לטחון ולאכול כו' ע"כ קושי' וכ' ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל כו' וניחא ההוא דתשובת הרשב"א ביי"נ כיון דאפשר בלא"ה עכ"ד ובאמת הט"ז עצמו בסי' קל"ז ס"ק ד' כ' דכן מוכת מתשובת הרשב"א שזכרנו בסי' קל"ד סעי' ה' אם נתן יין כשר כו' דכ' שם דהוי מבטל א"ל היינו ג"כ שאפשר בלא"ה עכ"ד הרי שהט"ז בעצמו כ"כ ליישב ד' הרשב"א הנ"ל ולא הביא הארעא דרבנן הנ"ל ד' הט"ז אלו ועי' בפר"ח שם שהביא ד' הט"ז הנ"ל והשיג מכח זה על הרמ"א שם שמתיר בלא ברירת הדגן שצמח אך עדיין אינו מיושב ההוא דתשובת הרשב"א דסי' תתל"א הנ"ל וסתרי דבריו אהדדי מהא דסי' תס"ג וסי' תפ"ח הנ"ל אך הפר"ח שם כ' דהרשב"א דסי' תתל"א פליג על מ"ש בתשובה סי' תפ"ח הנ"ל ועי' בעפרא דארעא שם שהביא נמי ד' הפר"ח אלו ותמה על הארעא דרבנן שלא הביא ד' הפר"ח ועי' בר"ן בע"ז ל"ג ד"ה איבעיא להו שכ' וז"ל ותי' לי הר"י שבליעת היין אינו אלא משהו וכיון שא"א לבוא לידי נתינת טעם מבטלין אותו לכתחלה כו' וכ"כ הראב"ד ז"ל באי' משהו שלו כו' ואפי' בשאר אי' כגון טיפת חלב כו' והשיג עליו וכ' ועוד שאפי' תאמר שאין מוציאין אותו משם ומערבין אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל א"ל אלא למי שנתכוין לבטלו כדי ליהנות ממנו הא לא"ה לא שאם לא תאמר כן למי שסובר דמאי דאמרי' אין מבטלין א"ל מדאורייתא הוא כו' א"כ האיך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה דודאי בב"י אמרי' כן כו' האיך צותה תורה להגעילן והרי הוא מבטל אי' הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותו א"ו לא אמרו אין מבטלין אי' אלא במתכוין לערוב אי' בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האי' שרי כו' עכ"ל הרי שכ' בהדיא דהיכא דאין כונתו לבעל האי' מותר לבטל א"ל וכהרשב"א דסי' תס"ג וסי' תפ"ח והטור הנ"ל וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' שמ"ט על ענין החלב שמשימין בין נסר לנסר בקנקנים של עץ כדי שיחוברו היטב ולא ינטף היין וכ' שם וז"ל ועוד כי גם היין הנוגע בחלב אינו כבשר שנוגע בחלב שצריך הדחה לפי ששם קלט הבשר מעט