יד אליעזר חלק א רד

ח"א סי' קל"ה שהביא קושי' בשם אביו הגאון בעל ח"צ ביומא פ"ג א' דקא' הגמ' כי פליגי היכא דלא אפשר מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה תמורה דאמאי פליגי ומ"ט לא ניתקני' לטבל דבמיתה ונוציא ממנו תרומתו ומעשרותיו והדר נבטלינהו ברובא דתולין כו' ואי משום דאין מבטלין א"ל הא נמי לא אסור אלא מדרבנן ואמאי לא עבדינן לי' כי האי מלתא דשויא לתרווייהו איסורי כו' דלא ליכול אי' דאורייתא לגמרי לא טבל ולא תרומה ע"כ קושי' וכ' דלית נגר דיפרקינה ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לק"מ דביבש ביבש אסור לבטל א"ל מה"ת לכ"ע אך השאילת יעב"ץ שם כ' אח"כ דאפי' למ"ד דאסור לבטל א"ל מה"ת נמי קשה דכה"ג שרי וכדיעבד דמי דלגבי' דהאיך דבשבילו מתבטל הא אשתרי כו' והאריך בזה ליישב ועי' בפרש"ד דרוש י"ט שהק' נמי קושי' זו אפי' למ"ד דאסור לבטל א"ל מה"ח כו' דמוטב שנעבור אי' זה דאין מבטלין א"ל שאינו אלא אי' בעלמא ממה שיעבור התולה אי' שהוא במיתה ביד"ש כו' והאריך בזה ליישב ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ט שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל וכ"כ בחאו"ח סי' קכ"ט וכ' כדמוכח מהא דאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועל קושי' השעה"מ הנ"ל מהא דחולין כ' בסי' שי"ט שם ליישב דודאי מוכת מה"ת שלא לבטל א"ל דאלת"ה למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולגר ולמה לא נבטלנו חד בתרי וביותר לפמ"ש התוס' פכ"ה קי"ד ב' ד"ה עד כו' צריך לתנו בדמים מועטים כו' ואמאי הא שוי' טובא לבטל ברוב עם שחיטות של ישראל חביריו ושכניו דשכיחי בא"י אע"כ מה"ת אסור למיעבד טצדקי למאכל נבילות וטריפות שיהי' אפשר בשום אופן שיפגע ישראל בגוף האי' ואולי מזה אסרו למכור טריפות במקום שאין מכריזין כו' והיינו שלח לתקלה כו' אך כשמעתין בביטול דא"מ בנו"ט דהוא כשורפו ומאבדו בהא פליגי התוס' והראב"ד ולק"מ קושי' השעה"מ כו' וגם הביא קושי' הת"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' מ"ז שכ' נמי ליישב קושי' הפרש"ד עפ"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בפלתי לקמן סי' ק' ס"ק א' מ"ש בזה ועי' בנחלת צבי שכ' ליישב עפ"ד הנו"ב הנ"ל ד' הרמב"ם פ"ה מהל' אישות שפ' המקדש בדבר שאסור בהנאה כו' אינה מקודשת ואפי' באיה"נ של דבריהם כגון חמץ בשעה ו' מיום י"ד א"מ וכ' הכ"מ דס"ל להרמב"ם דדוקא בכה"ג דהוי חד דרבנן א"מ אבל בתרי דרבנן כו' חוששין לקידושין כו' ואמאי בחד דרבנן א"מ והלא בר מינו הוא שהרי יכול לערבו ברוב היתר כו' ואי משום דאסיר לבטל א"ל אפי' באי' דרבנן הרי הא דקי"ל אין מבטלין באי' דאורייתא הוא רק מדרבנן כו' וא"כ באי' דרבנן הוי תרי דרבנן והא בתרי דרבנן חוששין לקידושין ולפ"ד הנו"ב הנ' ניחא כיון דבאי' דאורייתא כה"ג אסור מה"ת א"כ באי' דרבנן לא הוי רק תד דרבנן לכן א"מ והביא בשם הגאון ר' אברהם אבלי מווילנא ליישב קושי' זו דכבר כ' טעם הדבר דאמרי' מדאורייתא חמץ אינו ברשותו רק דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו אע"ג דאפשר לבטל מדאורייתא כו' והתי' ע"ז מאחר דכל אדם יכול ליקח ולבטל מאחר דקודם ביטול הוא אסבה"נ וע"י הביטול הוא שלו והא דאמרי' נתערב לו קב חטין כו' היינו דיש לו בעלים משא"כ אם אין לו בעלים א"כ בכה"ג לא הוי שלו ולא מידי יהיב לה והא דהק' התוס' מאפרן היינו משום דעליו המצוה לשרוף והוא שלו עכ"ד ולפ"ד הנו"ב הנ"ל גם קושי' הגאון ר' אברהם אבלי נמי מיושב דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת ובלא"ה לק"מ קושי' הגאון הנ"ל די"ל כמ"ש בעטרת חכמים חיו"ד סי' ט' דהיכא שיש מ"ע דאורייתא לבער האי' כ"ע מודים שאסור לערבו לכתחלה מה"ת דהא עי"ז לא יקיים מצות ביעור וגבי חמץ יש מ"ע בביעור כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל דערלה מצותו בשרפה לכ"ע אסור לערבו לכתחלה מה"ת כו' והאריך בזה ובסי' י' שם יעוש"ה וגם מיושב נמי עפ"ד אלו קושי' הנח"צ הנ"ל ועי' בא"מ בסוף הס' בתשובות שם סי' י"ת שכ' ליישב קושי' הפרש"ד הנ"ל דשאני תרומה דכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי כו' ומה"ת צריך שימור שלא נפסיד תרומה וכשמבטל תרומה בתוך תולין נהפך האי' להיתר ונעשה התרומה תולין כו' והו"ל מאבד בידים התרומה כו' והתורה אמרה ושמרתם כו' ומיישב בזה ד' הגמ' חולין צ"ת ב' גבי זרוע בשלה דאמר חידוש הוא כו' לדעת הפוס' הנ"ל דס"ל דאין מבטלין א"ל אינו רק מדרבנן דהתם שאני כו' שהרי היא מתנות כהונה ואקרי תרומה ואסור לאבדה כדכתיב משמרת תרומותי שלא יפסידנה עכ"ד והיינו כעין ד' העטח"כ הנ"ל ועי' בהג"ה שם מה שהק' על הא"מ והאריך בזה ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ה מ"ש ליישב קושי' הפלתי על הראב"ד הנ"ל מהא דאמרו דאותו כלי שבישל בה חטאת מבשל בה שלמים כו' עפ"ד הא"מ הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' י' שכ' דמד' הכ"מ פ"א מהל' אבה"ט בשם הר"י קורקס מוכת כהנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בשערי שמתה שער ג' בענין היתר בהיתר מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח שכ' דבר חדש דאף לשיטת התוס' הנ"ל דס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן היינו דוקא באי' אכילה אבל לא באיה"נ וטעמא רבה איכא בשלמא באי' אכילה עיקר האי' שיאכל דבר אי' ע"ז יש לנו לומר דמדאורייתא שרי לבטל ושוב לא יהי' אסור אבל באיה"נ כיון דאסרה התורה ליהנות ממנו זה גופי' הנאה הוא שנהנה מהאי' ונהי דאח"כ יבטל האי' ברוב היתר מ"מ אין רשאי ליהנות באיה"נ וזה הנאתו שיבטל בהיתר ויהי' מותר ולכ"ע אסור לבטל איה"נ מה"ת ודוגמא לזה מצינו בתוס' ע"ז מ"ט א' ד"ה שאם דתי' דערלה דאיה"נ יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה אבל באי' אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האי' עצמו וה"ה לנ"ד והביא ראי' לזה סוכה ל"ה א' גבי אתרוג של ערלה דפסול כו' ועוד הביא ראי' מב"ק מ"א ומקידושין נ"ח כו' דדרשי' כו' ת"ל בעל השור נקי כו' יצא פ' נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ואם איתא דאי' דאורייתא מותר לבטל לכתחלה מה"ת היכא אמרי' כו' ואין לו בהם הנאה של כלום הרי שרי לבטל איה"נ ויכול לחתוך לחתיכות ולערב ברוב היתר ויהי' לו הנאה כו' מכל הני ראי' נ' ברור דאיה"נ מה"ת אסור לבטל לכתחלה עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי קושי' הגאון ר' אברהם אבלי וקושי' הנח"צ הנ"ל דהא אסבה"נ ולכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ב' שכ' נמי כן דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכ' ליישב בזה קושי' הגאון ר' אברהם אבלי וקושי' הנח"צ הנ"ל וגם מיישב בזה קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל וכ' לפרש בזה ד' הגמ' פסחים כ"א ב' אמר חזקי' כו' וכ' דעפ"ז י"ל בהא דאיתא בחולין צ"א וטבוח טבת והכן כו' טול גיה"נ בפניהם דלמה צוה דוקא ליטול בפניהם גיה"נ הא יש כמה גידים וקרומים שאסורים משום תלב ודם כו' ולפמ"ש י"ל דכל הנך גידים וקרומים בטלים ברוב או בס' ואע"ג דאין מבטלין א"ל זה רק מדרבנן ולא חששו לזה שעדיין לא נמר בזה אבל גיה"נ דקי"ל דאין בגידים בנו"ט ואמרי' בפסחים כ"ב דכיון דאין בהם בנו"ט אינם בכל היתר נבלה ואסבה"נ א"כ כיון דגיה"נ אסבה"נ ממילא אסור לבטל דבר תורה לכך לא הי' רשאים לבטל הגיה"נ ולכך צוה ליטול הגיה"נ בפניהם דגיה"נ אסור לבטל משום דאסבה"נ כו' והאריך בזה והיינו כהמקמ"ח הנ"ל ולפ"ד העטח"כ הנ"ל אין ראי' מהא דגיטין נ"ד ומהא דסוכה ל"ה הנ"ל דהתם משום דמצותו בשרפה לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכן מהא דאין לו הנאה של כלום הנ"ל נמי אין ראי' די"ל כיון דכתבה התורה סקל יסקל כו' צריך לקיים המ"ע דסקילה ולכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת לפ"ד העטח"כ הנ"ל אבל