יד אליעזר חלק א קצו

להך תי' דלעיל דהוצרך רש"י לזה גבי שכר המדי כדי ליישב אליבא דאביי דאית לי' טכ"ע דאורייתא ואח"כ הק' על זה והאריך בזה וכ' לבסוף ליישב לפ"מ שפירש"י בנזיר ל"ז א' ד"ה בשלמא דהא דאמרי' גבי מקפה ומדוכה המצלא"י אפי' ברוב היתר שאני התם בתבלין דלטעמא עבידי חשיבי להו ולא בטלי והוי כמאן דנפישי אינהו ומש"ה לקי עלה מה"ת ומהרש"א כאן ד"ה אלא כ' דלרש"י כאן צ"ל דגם כותח הבבלי נמי עבוד לטעמא ולא בטל החמץ ברובא מדאורייתא וא"כ ה"ה והוא הטעם לענין טכ"ע דאע"ג דבעלמא למ"ד טכ"ע לאו דאורייתא טעמו ולא ממשו בטל ברובא בהני דעבידי לטעמא חשיבי ולא בטלי מה"ת דהוי כטעמו וממשו דכי איכא כזית בכא"פ מחייב עלי' מה"ת כו' וא"כ י"ל דמה"ט נמי הוי כטעמו וממשו דלא בטל ברוב ופריך שפיר כיון דאיכא כזית בכא"פ אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א עכ"ד עוד הק' הפר"ח שם על שיטת רש"י הנ"ל מהא דאמרי' בפ' התערובות ע"ת א' אר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור כו' וש"מ נו"ט ברוב לאו דאורייתא וקס"ד דאפי' פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר"ל ומותיב רבא ממתני' דעשה עיסה מן חטין ומן אורז אם יש בו טעם דגן אדם יוצא י"ח בפסח אלא אמר רבא מין בשא"מ בטעמא מב"מ ברובא הרי דרבא גופי' ס"ל דדוקא מב"מ בטל ברובא אבל מין בשא"מ אזלי' בתר טעמא אפי' לקולא ואע"ג דרובא אורז ומוכח התם בהדיא דהוי מה"ת וכן פירש"י שם מין בשא"מ שהטעם ניכר בו בטעמא ולקי מה"ת וכי אמר ר"ל בפיגול ונותר של מב"מ דליכא למיקום אטעמא ואמרי' נמי החם אמר רבא אמור רבנן בטעמא כו' ודוחק לומר דבטעמו וממשו מיירי התם חדא דמשמע דלדעת רש"י בעיסת חטין ואורז טעמו ולא ממשו מקרי החטין ועוד דהא רבא סתמא קא' ועוד לפי פירש"י שפי' לענין מלקות אפי' תימא דבטעמו וממשו קמיירי הו"ל לפרושי דהיינו דוקא בדאיכא כזית בכא"פ כדאיתא בפ"ב דע"ז ע"כ קושי' הנה מ"ש דדוחק לומר דבטעמו וממשו מיירי התם לא ראה ד' החידושי הרמב"ן שם שהק' קושי' זו וכ' ליישב דהתם טעמו וממשו הוא שעיקר החטין מעורבין שם ונו"ט ברוב והיינו כגון עדשים שנתבשלו עם הגריסין וריבה אחד מהם אבל טעמו ולא ממשו הוא שאין שם ממש לא בעין ולא מעורב אלא שנתבטל לגמרי כו' עכ"ל הרי שכ' ליישב קושי' הנ"ל דהתם טעמו וממשו הוא ולא ס"ל לדוחק וכ"כ בחידושי הרשב"א שם ליישב כן קושי' הנ"ל דהתם טעמו וממשו הוא ועי' בס' דברי דוד הנדפס מחדש מהגאון ר' דוד טעביל מד"א דק"ק מינסק בשיטת טכ"ע שכ' נמי כן והאריך בזה ולא הביא ד' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל ועי' בפרמ"ג שכ' דמתני' דחלה מיירי לרש"י דיש טעם דגן וכזית בכא"פ ונאמר לרש"י דזה מקרי טעמו וממשו כל שלא נמחה גוף האי' עכ"ד וגם הוא לא הביא ד' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ב ובבאר יצחק חאו"ח סי' ת' ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בדברי אמת קונטרס י' ענין חלה מ"ש והאריך בזה עוד הק' התוס' והרשב"א והר"ן והרא"ש בחולין שם על רש"י הנ"ל דהא רבא גופי' אית לי' דטכ"ע דאורייתא דבפ' התערובות קא' רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא וכי היכי דברובא הוי דאורייתא מאחרי רבים להטות ה"נ מין בשא"מ בטעמא הוי מדאורייתא ע"כ קושי' נמי לק"מ וכמ"ש בדברי דוד שם דאדרבה ליתי ראי' מרבא בחולין צ"ז א' איפכא דאיתא התם אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בס' כו' הלכך מבשא"מ דהתירא בטעמא ובאיסורא בקפילא ומב"מ דליכא למיקם אטעמא בס' וא"כ נדייק איפכא כי היכי דמב"מ בס' ודאי דאינו רק רק מדרבנן כמ"ש ר"ת גופי' ה"נ מבשא"מ בטעמא אינו רק מדרבנן א"ו דמהא ליכא לדיוקי כלל עכ"ד עוד הק' הרשב"א שם על שיטת רש"י הנ"ל דהא משמע דלר"י דאית לי' מב"מ לא. בטל אית לי' טכ"ע דאורייתא דהא חתיכת נבלה שנפלה ע"ג חתיכות כיון שנתנה טעם חתיכה עצמה ג"נ דבר תורה ואע"פ שאין ממשו של אי' מעורב בו אלא טעמו לבד אלמא אית לי' טכ"ע דאורייתא וכבר פ' רש"י פכ"ה כר"י י"ל דהא דאמר ר"י מב"מ לא בטל ע"כ לא תליא בטעמו ולא ממשו ולא שייכא בי' כלל דמב"מ גזיה"כ הוא וכדגמרינן מדם הפר כו' ותדע דהא לאו משום טעמו הוא דהא במשהו מתסר ואע"ג דלית בי' כדי נ"ט כלל ובכי הא ליכא מאן דאסר בעלמא עכ"ל ולפ"ד הרשב"א אלו י"ל דמאן דס"ל מב"מ לא בטל מוכח דס"ל דטכ"ע לאו דאורייתא וכמ"ש במלא הרועים אות מ' מב"מ אות כ"א דליכא למילף מגיע"נ די"ל שמא יבשל בו במינו ובמינו לכ"ע טעם אוסר מדאורייתא דלא יהא אלא משהו וכמ"ש הרשב"א הנ"ל כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק ב' מחולין צ"ז א' אמר רבא מריש הוי קשי' לי כו' והאריך בזה ובאות ע' טכ"ע אות ת' ט' י"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' קס"ו מ"ש ליישב קושי' הרשב"א הנ"ל דהא בפשוטו י"ל דלבתר דאמרו חז"ל לאסור טעמו ולא ממשו ואמרו דדמי לממשו דצריך ביטול ממילא לר"י דמב"מ לא בטל אסור מדרבנן כמו לדידן בפחות מרוב כו' והאריך הרבה בד' הרשב"א הנ"ל ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' י"ג מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל וכ' דהר"ן בחולין שם שכ' דרבא דאמר לא נצרכה אלא לטכ"ע כו' אזיל אליבא דר"י דס"ל מב"מ לא בטל ואפי"ה אמר לטכ"ע דבקדשים לא ס"ל כהרשב"א כו' והאריך בזה ועוד הק' הרשב"א שם מחולין קי"ב ב' הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' ואח"כ הביא ראי' לשיטת רש"י מהא דתניא בפסחים מ"ד א' ב' קופות כו' שאני או' חולין לתוך תולין נפלו כו' ופריך ואי אמרת כזית בכא"פ דאורייתא אמאי אמרי' שאני או' ואם איתא ע"כ דאורייתא הוא כיון דאיכא כדי נ"ט אלא לאו ש"מ דטכ"ע לאו דאורייתא ועוד דאמרי' בירושלמי דערלה בעי ר' אבוה בשם ר"י כל נו"ט אין לוקין עליהן חוץ מנו"ט של נזיר עכ"ל ועי' בחידושי הר"ן בתולין שם שכ' ע"ד רש"י תולין הנ"ל וז"ל דד' רש"י אינם נוחים במ"ש דהני אמוראי בתראי ס"ל פלגא כר"ע ופלגא כרבנן עכ"ל ולק"מ דרש"י לשיטתו בפסחים מ"ה א' ד"ה ור"ע שכ' ורבנן דפליגי עלי' דר"א בכותח הבבלי אלמא לית להו טכ"ע דאורייתא מפקי להאי משרת להמצלא"י ובגיע"נ ס"ל דחידוש הוא כרבנן עכ"ל הרי דרבנן דר"א ס"ל פלגא כר"ע ופלגא כרבנן א"כ ס"ל להני אמוראי בתראי כוותויהו ושפיר ד' רש"י חולין הנ"ל וכן ראיתי במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב ד' רש"י הנ"ל וכ' אלא דרש"י בפסחים נקט רק חד סברא דהיינו סברא בתרא שכ' בחולין וה"ה דהומ"ל בפסחים ג"כ כסברא קמא דס"ל דנזיר וגיע"נ הוי ב"כ הבאים כא' ואין מלמדין כו' וכ' ליישב כל קושי' התוס' בחולין שם על רש"י והאריך בזה ועי' בלב ארי' בתולין שם ובחוסן ישועות שם ובמגן האלף באו"ת בפתיחה לסי' תמ"ב אות ב' ובהיד החזקה סי' כ"ז סוגית טכ"ע מ"ש ליישב קושי' התוס' על רש"י והאריכו בזה ועי' בש"ש מבעל שמן רוקח שער י"ב אות כ"א מ"ש בסתירת ד' רש"י מע"ז ס"ז ב' ד"ה טעמו ומחולין ק"ח א' ד"ה אמר ומפסחים מ"ד ב' ד"ה מפת והאריך בזה יעוש"ה ודעת ר"ת דטכ"ע במבשא"מ דאורייתא דכיון שנתן האי' טעם בהיתר נהפך כולו להיות אי' ולוקין עליו בכזית כאלו הוי כולו אי' ואפי' לקולא אזלי' בתר טעמא ויוצא בעיסת האורז ידי חובתו כיון שיש בה טעם דגן ואפי' רובא אורז וילפי' לה ממשרת או מגיע"נ וההוא דר"י כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו מיירי במב"מ וטעמו וממשו דקא' לוקין היינו כשהאי' בעין ומכירו כו' עכ"ל הובא דבריו ברא"ש בחולין שם ולשיטה זו אף