יד אליעזר חלק א קצג

בקרקעיתו ונ"ט בלחם עכ"ל משמע דוקא כשנ"ט אסור דלא כהפלתי הנ"ל ועי' בעה"ב ס"ק א' שכ' נמי כן דמד' התוס' הנ"ל משמע כהפלתי ומד' רש"י משמע דלא כהפלתי ודחה ראי' הפלתי מרבה ב"א כו' דלמה לא צוה לטעום הפת דישראל ודאי אסור לטעום דהרי הפת אסור אפי' במלחא ורבנן שוו כאיסורא כו' ומקפילא ארמאה ל"ק די"ל דלא הי' קפילא דכה"ג אמרי' בכמה דוכתי דליכא קפילא והביא ד' הפ"י שם והאריך בזה יעוש"ה ובד' הגמ' בפסחים שם דפריך וכי מאחר דאתותב כו' אמאי קא' רב קדרות בפסח ישברו הק' הפלתי לעיל סי' צ"ה ס"ק א' דמאי קושי' דלמא לעולם אינו יוצא בכ"ח מידי דופיו אפי' בליבון וכאן בפסח ומקדש דהוי אי' אסור אבל שם בתנור הבליעה בלא"ה אינו איסר דהוי נ"ט בר נ"ט רק מה שהוא בעין ע"ג התנור וזה ודאי דנשרף בשריפת התנור ותי' דצ"ל דקושי' הוא לרב דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור וא"כ ע"כ ליבון התנור מוציא הבליעה ג"כ ושפיר קשה למה ישברו ומיישב בזה ד' ראבי"ה שהביא הרא"ש פ"ב דפסחים כו' וכ' דאדרבה יש קצח ראי' דבגמ' הניח בתיובתא הך מלתא דרבה דאסור התנור ואח"כ פריך ארב ומשני תי' א' לחלק בין מתכות לכ"ח וקשה א"כ איך סלק רבה בתיובתא ולפמ"ש ניחא דהא קי"ל נ"ט בר נ"ט מותר וא"כ האי' הוא משום הטיחה שע"ג ובזה אין חילוק בין מתכות לכ"ח עכ"ד ובאמת כבר הקדימו בקושי' זו ובתי' הנ"ל בחידושי הריטב"א בחולין קי"א ב' ד"ה דגים בשם הרמב"ן והובא דבריו באו"ח שם ולא ראה הפלתי ד' הריטב"א בשם הרמב"ן שכבר הקדימו בזה והאו"ת שם כ' ליישב ד' הגמ' הנ"ל בהא דסלקא רבה ב"א בתיובתא כהפלתי הנ"ל ועי' בצל"ח שם ובחמדת צבי שם ובברכת אברהם שם ובשאילתות פ' מטות שאילתא קל"ז בשאילת שלום שם אות קל"ד שכ' נמי כן ליישב ד' הגמ' הנ"ל דדוקא לרב לשיטתו דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור מיירי הברייתא בשל מתכות אבל לא לדידן כו' ושפיר אתותב רבה ב"א אליבא דהלכתא כו' והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד באו"ת שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה וכ' דמד' הריטב"א הנ"ל למדנו דמותר לעשות גם לכתחלה נ"ט בר נ"ט ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' בעה"ב ס"ק ג' מ"ש ע"ד הפלתי בשם זקנו כו' והאריך בזה ובס"ק ד' מ"ש והאריך בזה

(ב) בהג"ה זב תחתיו. עי' ש"ך ס"ק ב' ועי' בפלתי ס"ק ב' ובחו"ד ס"ק ה' ובישוי"ע ס"ק א' ובעצ"ל ובבאר יצחק חיו"ד סי' ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

הלכות תערובות

סימן צח

סעיף א (א) איסור כו'. סי' א'. הנה הפרמ"ג בשער התערובות ח"א חקירה ב' כ' להסתפק חתיכה של היתר שנתערב בב' של איסור כו' אם נאמר דאם להקל האי' נהפך להיתר כ"ש לחומרא והוי כולו אי' דתו אפשר לוקה על כ"א מהן מגזיה"כ אחרי רבים כו' וליבעי אח"כ עכ"פ רוב נגד כל התערובות או דאין היתר נהפך לאי' והביא ד' המ"כ ח"א שכ' בפשיטות שאין היתר נהפך לאי' כו' והניח בצ"ע ועי' בספרו שושנת העמקים כלל י"ד מ"ש והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"ז מהל' מעילה הל' ו' שכ' למהר"י אלפנדרי דלא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין ביטול לכאן בביטול לא שמענו אלא לבטל האי' להתירו לכתחלה באכילה אבל אם הרוב הוא אי' נהי דאי' איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן זו לא שמענו ואף דאיכא מ"ד דהיתר מצטרף לאי' לחייבו בעונשין היינו דוקא בתערובות לח בלח ומין בשא"מ משום דטעם האי' נתפשט בהיתר ונעשה כולו אי' אבל ביבש אף שהאי' הוא רוב מעולם לא שמענו שאם אכל אחד מן התערובות שיתחייב שום עונש אף שאסור מה"ת עכ"ד והיינו דס"ל כהמ"כ הנ"ל דאין ההיתר נהפך לאי' וכן ס"ל להמשנת חכמים הל' ע"ז סי' ל"ט ביבין שמועה דיני ברירה אות י"א כהמ"כ הנ"ל יעוש"ה ובאמת דין זה הוא מחלוקת הראשונים בזבחים ע"ח א' גבי הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה כו' דמד' רש"י שם ד"ה שבללן נ' דס"ל שמיעוט היתר נהפך לאי' ובתוס' שם ד"ה הפיגול הק' על רש"י וז"ל ועוד קשה האיך מחייב כלל משום תד מנייהו דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו כשיעור דאפי' היתר לא מצטרף לאי' כ"ש אי' לא מצטרף לאי' עכ"ל ומשמע דס"ל דאין ההיתר נהפך לאי' וכן ראיתי בשערי תורה ת"ג כלל ב' פרט י"א שכ' דדין זה תליא במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל וכ' דלא הבנתי דעת הסוברים דמיעוט היתר לא נהפך לאי' כיון דרובא מהני להקל כ"ש להממיר הא רובא מהני אפי' לענין ד"נ ומדוע לא יועיל לעונש הקל מד"נ ומ"ש התוס' דהיתר אין מצטרף היינו היכא דההיתר ניכר דל"ש ביטול משא"כ היכא שאין ניכר כמו התם שנבלל בפיו ותו הא רש"י כ' בפסחים מ"ד ב' ד"ה אין וז"ל אין היתר מצטרף לאי' אכל חצי זית חלב וח"ז בשר בב"א אין היתר משלים את שיעור אי' לחייבו חוץ מאי' נזיר שאם אכל ת"ו ענבים וח"ו לתם בב"א חייב עכ"ל הרי שדייק רש"י דמיירי היכי שההיתר שוה עם האי' ושפיר י"ל היכי שרוב מזית הי' חלב והמיעוט הי' בשר ונבלל ביתד באופן שאינו ניכר נהפך המיעוט להיות כרוב ועי' תוס' נזיר ל"ו ב' ד"ה אין שפי' נמי דמיירי בח"ז וח"ז והניח בצ"ע ואח"כ כ' להוכיח כשיטת רש"י הנ"ל מביצה ד' ב' גבי עצים שנשרו מן הדקל כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחמדת שלמה בחידושיו לב"מ ו' ב' ד"ה קפץ שכ' ליישב קושי' התוס' דליבטל ברובא עפ"ד המשל"מ הנ"ל כו' דה"נ כיון דזה שיצא נפטר אף אם יתבטל לא יחול עליו שם חיוב וכ' דד' המשל"מ צ"ע מד' הגמ' בנדה כ"ז ב' נפל לי' שיעורא ומסוגיא דזבחים הפיגול והנותר שבללן זה בזה עי"ש ברש"י ותוס' עכ"ד והניח בצ"ע ועי' בנחלת יעקב מהגאון מליסא בחידושיו לב"מ שם שכ' בפשיטות דהיתר באי' לא בטל והביא ראיות על זה ובהגהות שם מהגאון ר' אברהם תאומים הק' עליו מד' הגמ' נדה ומד' הגמ' זבחים הנ"ל דמוכת דהיתר נתבטל באי' וכ' לחלק דשאני הני דיש בהו שיעור אי' לחייב עליהן דהרי יש לפנינו תרוד רקב וכן בזבחים שם הרי הוא אוכל כזית פיגול אלא שאתה בא לדון היתר ופטור ע"י ביטול ולזה שפיר אמרי' אי בתר ביטול אזלת הרי אדרבה ניתוסף השיעור לאסור ע"י ביטול ואף דבעלמא לא שמענו לבטל היתר באי' אבל בכ"ז אין לאחוז התבל בשני ראשין דאי בתר רובא אזלת הרי יש ש שיעור אי' ע"י ביטול ואי לא אזלי' בת"ר בזה גם האי' לא בטל והרי יש כאן שיעור שלא לטמא וללקות עליו אבל היכא דאנו באין לדון עליו על תערובות היתר באי' לבד שפיר ד' חכמים שאין דנין בזה דין ביטול להפך ההיתר לאי' כו' עכ"ד ועי' בספרו חסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' ע"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשושנת העמקים כלל י"ד וביד יהודא סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות י"ד ט"ו ט"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ובאמת מבואר להדיא