יד אליעזר חלק א קעט

כמקמ"ח שכ' ליישב קושי' הש"ך לפמ"ש הש"ך עצמו לתרץ שלא יסתור הר"ן ד' הרא"ש בנדרים כו' דבנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשיב כבב"ח שכ"א היתר בפ"ע אבל בשאר אי' י"ל דמודה הרא"ש ולפ"ז י"ל קושי' הש"ך מחלה דגם בחלה עיקר נאסר ע"י דיבורו דחשיב רק כנודר וראי' דמהני שאלה בהקדש ותרומה וה"ה בחלה כו' וא"כ עוקר האי' ע"י דיבורו ודמיא לנדרים דלא בדילי אינשי מיני' עכ"ד ולפ"ד אין חילוק בין לחם לדבר אחר וכל דבר מותר להעלות על השולחן בשאר אי' וכ"כ בתוי"ק ס"ק א' דבכל אי' מותר להעלות על השולחן ואין חילוק בין לחם לדבר אחר והביא דאי' מפסחים י' ב' וממנחות ס"ו ב' כו' דהיכא דבדיל מיני' ל"ח שמא יאכל כו' והאריך בזה יעוש"ה וכן עיקר לדינא דאין חילוק בין לחם לדבר אחרי וכל דבר מותר להעלות על השולחן ועי' בפלתי ס"ק א' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה

סימן פט

סעיף ב (א) בהג"ה שהגבינה קשה כו'. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דגבינה עם בשר אף שנתבשלו לדעת הרבה פוס' אינן רק מדרבנן לפי שאינו דרך בישול וכיון שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן שגזרו אטו חלב גמור ובחלב גמור מותר לאכול אח"כ בשר שאינו דבוק בין השינים ואינו מושך טעם זמן רב לא גזרו לאסור אכילת בשר אחריו כו' ואין להחמיר בו יותר מבחלב כו' עכ"ד

סעיף ר (ב) בהג"ה ע"י נעיצה. עי' ט"ז ס"ק ו' שכ' דלחתוך לחם כו' ל"צ רק קינוח הסכין כדמשמע בב"י במ"ש בשם א"ח בשם ר"ש ושם כ' הטעם דהוי נ"ט בר נ"ט ולדידן א"צ לזה שהרי מבואר בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרי דבולע משום דוחקא דסכין עכ"ד ובנקוה"כ השיג עליו וכ' דז"א וכמבואר להדיא בחו"ח כלל ע"ו דין ו' דאפי' לחתוך בו לחם לאכול עם גבינה צריך נעיצה ומ"ש לדידן א"צ לזה כו' לאו מלתא הוא דהא אנן לא משום ממש אסרי' לה דהא צונן בצונן הוא אלא משום דסכין שמנוניתו טוח על פניו וכיון שתשמישו תדיר לא סני לי' בקנוח כו' עכ"ד ועי' בש"ך ס"ק כ"ה שהביא ד' מהרש"ל דאף נעיצה לא מהני לחתוך בו פת לאכול עם גבינה כו' והק' עליו כו' ומשמע דס"ל דנעיצה בעי לחתוך בו פת לאכול עם גבינה ועי' בכרתי ס"ק ט"ז שכ' אסור לחתוך דנ"ט בר נ"ט לכתחלה אסור וגס על הרוב קרוש ודבק איזה דבר בעין עכ"ד וכ"כ הפר"ח ס"ק כ"ב והיינו כהש"ך ולא כהט"ז הנ"ל ועי' בחידושי רע"א מה שהק' על הט"ז והניח בצ"ע וס"ל כהנקוה"כ הנ"ל ועי' בתוי"ק ס"ק ג' שכ' על הט"ז דהפריז על המדה להקל כו' וקשה טובא שהחליט להקל ולסמוך אדעת כאלו הוא מוסכם להל' ואדרבה איפכא מסתברא דאף שהב"י הביאו לא הביאו לפסק הל' ולכן כ' בש"ע סתם דאפי' לחתוך לחם אסור בסכין שחתך בו בשם כמו שאסור לחתוך גבינה ומשמע דשוין הן והק' על ר"ש שכ' דמותר לחתוך לחם בסכין של בשר ולאכול עם גבינה משום דהוי נ"ט ובר נ"ט והא משנה שלמה סכין שפה והיא טהורה היינו ע"י נעיצה כו' ולחתוך בו צונן דוקא כו' והטעם הוא משום שמנונית שבעין על הסכין כיון שמשתמש בו תדיר כו' וא"כ מאי נ"ט בר נ"ט שייך הכא וא"י שום מקום לחלק בין לחתוך בו לחם ללחתוך בו גבינה כיון שהטעם הוא משום שמנונית שבעין וכ' ליישב בדוחק דמיירי שאינו רגיל להשתמש בו תדיר דע"י קנוח סני ואפי"ה לחתוך גבינה מחמיר לכתחלה דבעי' נעיצה אך לפ"ז אפי' בלא נ"ט גר ג"ט מותר ולכן ר' ר"ש קשה ליישב ולפ"ז נ' ברור לדינא להחמיר שלא לחתוך לחם לאכול עם גבינה בסכין שרגיל לחתוך בו בשק אלא ע"י נעיצה כו' אבלי קנוח והדחה לא מהני ונ' דגם הרמ"א נתכוין לזה ולכן כ' סתם והוא פשוט וראוי להזהיר למי שמיקל בזה כי הוא נגד הדין עכ"ד אך החכמת אדם כלל מ' סי' י"ד פ' דלחתוך לחם לא בעי' נעיצה אלא סגי בקנוח יפה שלא יהא שום שמנונית דבוק בו ואף שלא בשעת הדחק וכ"פ בבינת אדם שם פי' נ"ה והיינו כהט"ז הנ"ל וצ"ע בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שכ' ולענין להגעיל כלי מבשר לחלב וה"ה ללבן אסור עכ"ד ועי' במג"א סו' תק"ט ס"ק י"א מ"ש בשם הלבוש ומשמע שם דרק להגעיל אסור אבל ללבן שרי וכן ראיתי בעצ"ל שהק' כן על הפרמ"ג והניח בצ"ע ועי' במחצית השקל שם מ"ש בזה

סימן צ

סעיך יא (א) ומשערין בו כו' עי' ט"ז ס"ק ד' שכ' מחלוקת בין הרמב"ם להרשב"א דלהרמב"ם לא אמרי' אפי' בבב"ח שהוא מדרבנן חתיכה עצמה נ"ג וכ"כ ב"י בשמו סי' צ"ט כו' ולהרשב"א אפי' אם נפל ממילא אח"כ בשר עוף לא מהני דחענ"נ תחלה ולפ"מ שפ' רמ"א כאן כרשב"א נמצא לדידן דלא קי"ל כר' אפרים אמרי' בכל האי' נ"נ אפי' באי' דרבנן עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' שהביא ד' הפר"ח כאן ס"ק ד' וסי' צ"ב ס"ק י"ז שכ' דבדרבנן ל"א חנ"נ והביא ד' הרמב"ם פט"ו ממכ"א הל' כ"ז דבשר עוף בחלב מרבה כו' ודחה ראיתו והביא ד' המנח"י בסולת למנחה שכ' על הפר"ח שאין דבריו נראין נגד כל הפוס' והראה מקום לתוס' חולין ק"ח ב' ד"ה אמאי וכ' הפרמ"ג והכין הלכתא וחלילה להקל כלל וכ"מ מהר"ב בכמה דוכתי ומהא דסי' ע"ב לב דבוק נ"נ דם דרבנן ודוכתי טובא כו' עכ"ד ועי' בפלתי סי' צ"ב ס"ק י' שהביא ד' הפר"ח הנ"ל וכ' אבל מד' התוס' גבי כחל משמע דס"ל דנ"נ וכן במה דהק' מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ אף דהוו דרבנן וכן גבי דגים ועופות שמלתו דדייקי הל' נ"נ וכן בי דוגי נ"נ אף דדם שמלחו ובשלו דרבנן וכ' די"ל דתוס' דס"ל בכל אי' נ"נ משום לתא דבב"ח אף באי' דרבנן אמרי כולה חדא גזירה אבל הרמב"ם ס"ל כר"א דדוקא בב"ח אמרי' דוקא דאורייתא דומיא דבב"ח ולא דרבנן עכ"ד ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' נ"ב מ"ש והאריך בזה ומסיק וכ' דהמיקל במלחא דרבנן בשאר אי' לא הפסיד ועי' בשערי תורה ח"ג כלל י"ט פרט ד' מ"ש ע"ד הפר"ח הנ"ל וכ' דרש"י בחולין ק"ט א' ד"ה לא ס"ל דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ והאריך בזה וכעת ראיתי בתיו"ק לקמן סי' צ"ב ס"ק ד' שהביא ד' הפר"ח הנ"ל והשיג עליו והאריך בזה ופ' דיש להחמיר דחנ"נ אפי' באי' דרבנן ופשוט לפ"מ דקי"ל דבכל אי' אמרי' חנ"נ דאין חילוק בין אי' דאורייתא לדרבנן ומה שהקיל בחו"ח במליחה בשאר אי' דל"א חנ"נ לא קי"ל כותי' בהא וכמו שפ' בעצמו בסי' ק"ה דאמרי' חנ"נ אפי' במליחה כו' עכ"ד יעוש"ה וצ"ע ועי' בדברי יוסף סי' תקפ"ח מ"ש ע"ד הכתב סופר והאריך בזה ועי' בחכ"א כלל מ"ד סי' י"ג ובעה"ב סי' צ"ב ס"ק ו' מ"ש בזה

סעיף ג (ב) בהג"ה בכה"ג. הטעם כ' באו"ה משום דחלב שחוטה מדרבנן לא גזרו בי' לומר כבוש כמבושל כו' הובא בט"ז ס"ק י"ב עי' בבאר היטב ס"ק כ"ב שהק' על הרמ"א שכ' דל"א כבוש בכה"ג הא פ' המחבר בסי' פ"ז בחלב הנמצא בקיבה אם עמד יום שלם הוי כבוש וזה מקרי ג"כ חלב שחוטה ע"כ קושי' והניח בקושי' ודבריו תמוהים דחלב המכונס בקיבה לא הוי תלב שחוטה דהרי יצא מדדו הבהמה בחי' כדאמרי' כחולין ק"ט ב' כחל שבשלו בחלבו מותר וקיבה שבשלה בחלבה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במיעיו וזה אינו כנוס במיעיו ופירש"י זה כנוס במיעיו ומשיצא מדדי הבהמה חלב הוא וכן מבואר עוד בס"פ כל הבשר קט"ז ב' דחלב הקיבה הוי כנוס במעי'