יד אליעזר חלק א קעה

סי' ד' שכ' ליישב ד' הרמב"ם דכמו דדרשי' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ס' יבא כמ"כ אמרי' בכל האיסורים נבלה ודאי וכן טרפה ודאי ולא ס' כו' ולפ"ז היכי דילפי' ההיתר מקרא כמו הכא דלמידין מקרא כל אשר במים תאכלו דתולעים שבמים שרו כשלא פירשו א"כ אמרי' נ"כ דדוקא אם הם בודאי במים ולא פירשו אז שרי אבל ס' אסור דבכ"מ אמרי' דהמקרא אתי לודאי ולא לס' כו' א"כ שפיר פריך הגמ' דניחוש לפריש לדופני כו' דס' פי' אסור מה"ת כו' ולפ"ז דס' פי' אסור מה"ת י"ל דגם, ס"ם אסור לפמ"ש הטעם דס"ס שרי לשיטת הרמב"ם משים דס' הא' מותר מה"ת ואין כאן רק אי' דרבנן וא"כ הס' הב' הוי סד"ר כו' א"כ בתולעים דס' פי' אסור מה"ת כו' ל"ש טעם זה א"כ י"ל דגם ס"ס אסור בזה אך לשיטת הרשב"א דס"ס הוא מטעם רוב א"כ שפיר יש להקל מס"ס אף בתולעים עוד כ' דיש להחמיר בס"ס בתולעים כו' דכיון דקי"ל דאחר יב"ח שרי כו' א"כ הוי דשיל"מ להשהות יב"ח כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע

סעיף ח (ה) שדרכן להתליע. עי' ט"ז ס"ק י"ב שכ' משמע אבל באם אין דרך להתליע אלא בתלוש א"צ בדיקה וע"כ אין חיוב בדיקה בקמח או בפירות יבשים כו' אם יש שם מילבי"ן קטנים דאין שם אי' אלא אחר שפי' ונמצא דהוי ס"ס כו' עכ"ד ועי' בתוי"ק ס"ק ז' שהק' עליו דהא בש"ע כ' להדיא דאפי' בשהה יב"ח דאין לחוש שמא התליע במחובר אפי"ה צריך לבודקן ולהשליך התולעים הנמצאים בחוץ וא"כ ה"ה אם אין דרך להתליע אלא בתלוש דצריך בדיקה מבחוץ כו' וכ' אח"כ דמ"ש הט"ו דא"צ בדיקה משום ס"ס דיש לעי' דלכאורה קשה אפי' בלא ס"ס מ"ט ניחוש שמא פי' נהי די"ל דהא דלא מוקמי' אחזקה משום דיש ריעותא לפנינו כו' אפי"ה קשה מ"ט מחזקינן ריעותא ממל"מ ולומר שפי' למק"א וחזר לתוכה כו' וצ"ל דהטעם הוא משום דשכיחי שיפרוש ולכן חיישי' וצריך בדיקה וכמ"ש הר"ן ע"ד רש"י דהני חמרי כו' דכיון שהדבר מצוי חוששין כו' הרי שכ' הר"ן להדיא דכיון שהוא מצוי חוששין אע"פ שגם התם איכא ס"ס אפי"ה חוששין ואפי' בדיעבד אסור לשתות השכר וע"כ צ"ל דלא הוי ס"ס כיון שהוא מצוי כו' וה"ה הכא כו' דאפי' ס"ס לא מהני כיון דשכיחי שיתליע ויפרוש כו' והאריך בזה ומסיק דצריך לבדוק כו' ובפרט המילבין קטנים שדרכן לרחוש דשכיחי טובא שיפרוש כו' עכ"ד ובס"ק ח' כ' על מ"ש הרמ"א דלא מהני. אם בדק הרוב כו' דלפ"ז לא יפה עושין מה שבודקין קמח או פירות יבשים קצתם וע"י בדיקה זו מחזיקין הכל בחזקת כשרות דצריך לבדוק כולן כו' וראוי להזהיר ע"ז עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק ג' ד' מ"ש והאריך בזה

סעיף ט (ו) אבל ג' או ד'. עי' ט"ז ס"ק י"ז שהביא בשם רש"ל דדוקא בדבר שמצוי בהם הכנימה אמרי' הכי דבג' הוחזקו בתולעים אבל בתולעים דאתו מעלמא ונפלו שם לא חיישי' לטפי מהנך שנמצאו עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ד' מ"ש ע"ד הט"ז והאריך ומ"ש לענין אי הוי חזקה דוקא בג' או בב' כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' קנ"ו קנ"ט קס"א מ"ש בזה ומה שהק' על דין זה דאתו מעלמא מכתובות ע"ו ב' דמאי פריך ממחט כו' דהא גבי מחט הוי ריעותא דאתו מעלמא כו' לכך על הטבח להביא ראי' כו' והניח בקושי' ועי' לקמן סי' ק' ס"ק י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בתוי"ק ס"ק י' מ"ש ע"ד הט"ז במעשה דחג השבועות כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה

סעיף יג (ז) ויסננו. וכ' הט"ז ס"ק י"ח ואין כאן מבטל אי' לכתחלה שאין כונתו אלא לתקן הדבש כו' עי' בדברי יוסף סי' תק"נ ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קכ"ג ובמהדורא תליתאי סי' קנ"ט מ"ש והאריכו בזה ועי' לקמן סי' צ"ט ס"ק ד' מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

סעיף טז (ח) כל תולעים. עי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש לענין תולעים הנמצאים בבהמה בין עור לבשר דאינם אסורים לב"נ והאריך בזה ועי' בצ"צ סי' ס"ג מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובס"ק ו' כ' לענין חטין המתולעים במיני תולעים כעין זבובים כו', וא"א לבררם כי רבים הם כו' ומה נעשה בהם בימות התורף אשר כולם מתים ואינם יכולים לברוח כו' גם אותן תולעים אין אבן הרחיים יכול לטחון אותם ולהמיתם והם רוחשים מתחת אבן הרחיים ויכולין ליפול תוך הקמח כו' והאריך הרבה בזה ופ' להתיר באופן שירקדו את הקמח בנפה לאור היום ולראות להשליך את התולעים וכ' שם עוד שטחנו החטים ברחיים ונרקד בנפת הרחיים שקורין בייטיל ואח"כ בדקו הקמת ומצאו בו עוד תולעים ופ' דבזה הקמח ודאי אסור ואין תקנה לנפות עוד כו' כיון שיצאו דרך הבייטיל א"כ יצאו גם דרך נקבי הנפה כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קכ"ב וברמ"ץ חיו"ד סי' ל"א מה שהשיגו על הבינת אדם כלל נ"ב שכ' היתר בשם הר"ש מ"ץ דווילנא להניח בתנור חם כו' ודחו ראיותיו והאריכו בזה ועי"ש עוד בסי' קכ"א ובמהדורא תליתאי מסי' קנ"ה עד סי' קס"ו וברמ"ץ שם סי' ל' ל"ב ובתוי"ק ס"ק ט' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

הלכות ביצים

סימן פו

סעיף א (א) עוף פ' כו עי' בעה"ב ס"ק ב' מ"ש לענין אי מרתת מהני באי' דאורייתא והאריך בזה ועי' לקמן סי' קי"ט מ"ש הארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד ס"ק א' ג' ד' ובפלתי ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ובדברי יוסף סי' תקנ"ה נ"ו נ"ו ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קכ"ד ובמהדורא חליתאי סי' קס"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ג (ב) ביצת נבלה כו'. עי' ש"ך ס"ק ח' ועי' בפלתי ס"ק ד' מ"ש על הש"ך והאריך בזה והנה כל הפוס' תפסו בבירור דביצת טרפה מה"ת והיינו אם גמרה באו' ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שהביא ד' השימקו"ב בב"ק מ"ז א' גבי תרנגולת שהזיקה כו' שהביא בשם תוס' שאנ"ץ דאף ביצת טרפה אינה אסורה אלא מדרבנן דהך דכגופה דמיא אינו רק מדרבנן והא דקא' הש"ס ביצה ג' ב' בהא דתניא אחת ביצה כו' ומשני סיפא אתאן לס' טרפה ומבואר דס' טרפה אסורה מה"ת התם איירי שאין הס' על הביצה אם היא מתרנגולת כשרה או מטרפה אלא דהס' על התרננולת אם היא כשרה או טרפה וכיון דאנו אוסרין התרנגולת גם הביצה אסורה אף שאינו רק מדרבנן אבל בס' על הביצה אם היא אסורה שנולדה מן הטרפה או לא הוי ספי' במידי דרבנן ותמה על הפוס' שלא הביאו ד' התוס' שאנ"ץ אלו: