יד אליעזר חלק א קנא

שעה מהרוב היתה ועדיף טפי מחזקה דהשתא משא"כ היכא דליכא כ"א חזקה דמעיקרא ואתרע השתא בהא ודאי יצאה זמן מה וא"א לתת גבול עכ"פ חזקה דהשתא שקול כמו חזקה דמעיקרא ומידי ספי' לא נפקא ובאי' תורה לחומרא ומיהו מכלי לכלי או מרשות לרשות אף כה"ג י"ל דדמי למומין אף שיצאה זמן מה כו' ואי קשי' מחס"ז סעי' י"ב ובמג"א שם ס"ק י"ח י"ל דהתם ליכא חזקה דמעיקרא דאין הכרוב והמים בדוקים כ"כ מחטה מש"ה מזל"ז מחזי' ריעותא וכ"כ המ"ב כו' משא"כ במי מליגה וכרוב כו' אף דהי' בחזקת שאין בהם חמץ מ"מ חזקה אלימתא ומבוררת לא הוי העולה כו' באם מצאו אי' כבוש בהיתר וא"א לומר עתה ממש נפל בזה ודאי יש לאסור ואם י"ל עתה נפל אם בדקו מקודם ולא ראו אי' לא מחזקי' וא"ל מחזקי' כו' וכ"ז בכלי א' אבל מכלי לכלי או מרשות לרשות אף ביצאה זמן מה לא מחזקי' דומיא דמומין ומיהו זה בהי' בדוק מקודם וא"ל כ לעי' ולמעשה כ"ז צ ע עכ"ד הנה מ"ש דהא דמכשירין בהוגלד משום דאיכא רוב בהמות כו' ועדיף טפי מחזקה דהשתא משא"כ היכא דליכא כ"א חזקה דמעיקרא ואתרע השתא כו' חוקה דהשתא שקול כמו חזקה דמעיקרא כו' והביא ראי' ממקוה דמטעם חסר ואתאי מטמאינן למפרע סותר ד"ע מהא דכ' כאן בס"ק ג' הנ"ל דהיכי שיש חזקה דמעיקרא מבוררת להתיר וחזקה דהשתא לאי' אע"פ שא א לומר עתה ממש נטרף כו' מ"מ מעמידין אותה בחזקה דמעיקרא כו' אפי' להרשב"א דס"ל בחזקה מחמת רובא כו' ומעמיד אותה בחזקת אי' בחזקה מבוררת מודה הרי שכ' להיפך ממ"ש בסי' ק"ה הנ"ל והא דמביא ראי' ממקוה אינו ראי' דהתם יש חזקת אדם שהי' טמא נגד חזקת המקוה וכן משמע בריש נדה דקא' הגמ' דטעמא דמקוה כו' והי' בודק את החבית כו' משום דאיכא, תרתי לריעותא דהיינו חזקת האדם שהי' עמא וחסר ואתאי וחזקת טבל והחמיץ ואתאי משמע דהיכא דליכא חזקה לאיסורא בהדי חסר ואתאי ובהדי החמיץ ואתאי אע"ג דע"כ יצא זמן מה מהחזקה דמעיקרא אפי"ה מוקמי' לה עד ההוא שעתא אחזקה דמעיקרא וכן ראיתי בגנזי יוסף שם אות כ"ת שכ"כ על הפרמ"ג שסותר ד"ע ודחה נמי כן הראי' ממקנה הנ"ל וכ' דכן משמע בנדה שם ד' א' דמוקמי' פלוגתא דחזקי' ור"י בקופה בדוקה ומכוסה ומבואר שם דבעת שהיתה מכוסה א"א לה ליפול אלא בעת שנשתמש בה וזה הי' זמן מה קודם שנמצא השרץ ופ' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א כחזקי' דמעמידין אותה בחזקת טהרה כו' והביא ד' השע"ד סי' פ"ד וד' האו"ה כלל מ"ט סי' ב' שפ' בההוא דגבינות דמה שנעשה, קודם ג"י מותר והביא ראי' מהא דריש נדה הנ"ל דאמרי' טעמא דמקוה וחבית משום תרתי לריעותא אבל בחדא לריעותא מוקמי' אחזקה דמעיקרא וכ' ע"ז ואע"ג דחזקה שלא נתבררה שעה אז אינה חזקה מ"מ הרוב גורם לה שתתברר הרי מבואר מדבריהם דחזקה דמעיקרא שנתבררה פשיטא להו דמעמידין אחזקה דמעיקרא אע"פ שיצאה זמן מה מהחזקה אכן מתשובת מהר"ם וריב"ק שהביא האו"ה שם מבואר דטעמא דחבית משום שיצאה זמן מה מחזקתה ומבואר שם דגם בגבינות ס"ל דאסורים למפרע וע"כ לא גרע חזקה מבוררת מחזקה מחמת רובא וממילא לדידן דמקלי' גבי גבינות ה"ה בחזקה המבוררת עכ"ד וכן דעת הפר"ח בדעת, הרשב"א דאפי' בחזקה המבוררת כל שיצאה זמן מה מחזקתה כו' אסרינן למפרע ובאמת מוכח מד' הרשב"א בתה"א ובחידושיו שם ומד' הר"ן שם כהפר"ח שכ' וז"ל ואע"ג דגבי מומין אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו ואע"פ שהמומין הללו שנולדו בה הוא מומין שא"א שנולדו בה מעכשיו ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו. ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות אלא אמרי' כ"נ כ"ה כלומר ברשות זה נמצאו וברשות זה אנו מחזיקים עכ"ל ולד' הפרמ"ג הנ"ל מה מקשים ממומין הא התם הוי חזקה המבוררת ושפיר אוקמי' אחזקתה וברשות הבעל נולדו א"ו מוכח כהפר"ח בדעת הרשב"א והפרמ"ג בסי' ק"ה הנ"ל ולא כהפרמ"ג כאן בדעת הרשב"א ובן ראיתי במקמ"ח שכ' להוכיח מד' הרשב"א והר"ן כהפר"ח ולא כהפרמ"ג ולא הביא ד' הפרמ"ג רסי' ק"ה הנ"ל שסותר ד"ע וס"ל כהפר"ח הנ"ל ועי' בבית נאמן שם שהשיג נמי על הפרמ"ג וכ' כהפר"ח והוכיח כן מד' הרמב"ם פ"ה מהל' תרומות והאריך בזה וגם הוא לא הביא ד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל דסותר ד"ע וס"ל כהפר"ח הנ"ל ועי"ש עוד בגנזי יוסף שכ' להוכיח מד' הרשב"א שם דלמד דהיכי דיצאה זמן מה מחזקתה חיישי' למפרע מכתם יבש הנמצא בחלוק דטמאה האשה למפרע עד שעת כיבוס ול"א העמד האשה על חזקתה ולא נחזיקה בטומאה למפרע דכיון דיבש הוא וע"כ לא ראתה עכשיו אלא מכבר תו חיישי' למפרע ובאשה לא מצינו חזקה מחמת רובא אלא חזקה דמעיקרא הרי שגם בחזקה דמעיקרא ס"ל לחוש למפרע כו' עכ"ד וכ"כ בדברי חיים חאה"ע דיני לחובה סי' כ"ז דמד' הרשב"א אלו מוכח דאף בחזקה ומעיקרא ס"ל לחוש למפרע והיינו כד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל ולא כד' הפרמ"ג דכאן ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב דיני חזקות סי' י' שכ' נמי להוכיח מר' הרשב"א הנ"ל שלמד מכתם כו' דאף בחזקת המבוררת היכא דיצאה מחזקתה זמן מה תו לא הוי חזקה כו' והאריך בזה ובסי' י"א שם חזר מזה וכ' בחזקה ברורה אף דאתרע זמן מה מקורם ס"ל להרשב"א דמה שיכולין לתלות דעכשיו אתרע בודאי תלינן וההוא דכתם כו' ושם הוי חזקה ברורה כו' נ' דאף ללשנא קמא דנדה דטעמא דשמאי משום דאשה בחזקת טהרה עומדת וגם הלל מודה בזה לחולין וכן הא דאינה מקולקלת למנינה הוא ג"כ מטעם זה היינו משום דכיון דאשה עלולה לראות לא מקרי חזקתה חזקה ברורה רק חזקה דאתיא מכח רובא דרוב פעמים אשה אינה רואה אלא בהרגשה וכ"ז שלא הרגישה עומדת בחזקת טהרה וא"כ עתה אם ראתה בלא הרגשה הגם שהיא יוצאת מן הרוב מ"מ אמרי' דעכשיו אתרע משא"כ גבי כתם יבש כיון דחזי' שראתה בלא הרגשה וגם לא מצינו לומר שעתה אתרע רק זמן מה מקודם להכי אמרי' דאתרע החזקה כו' וכ' דלענין מומין איכא תרי גווני מומין כו' ואיכא מומין דאפשר לומר שבשעה שנולדה הי' ולגבייהו הוי חזקה ואתיא מכח רובא דרוב נשים הן בלא מומין כו' ומכח זה דחה השגת מקמ"ח על הפרמ"ג הנ"ל מד' הרשב"א דגבי מומין כו' דודאי איכא כמה מומין דלית בהו חזקה מבוררת רק חזקה דאתיא מכח רובא כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל וכעת ראיתי בישוי"ע ס"ק ב' ולעיל סי' א' ס"ק ד' שכ' נמי כהפרמ"ג כאן דבחזקה ברורה אף הרשב"א ס"ל דמה שיכולין לתלות דעכשיו אתרע תלינן והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק י' מ"ש ליישב עפ"ד הפרמ"ג כאן קושי' התומים שם ס"ק ח' על המחבר שם סעי' ט' והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בס' בית שלמה ת"ב ביו"ד סי' ל' מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל והאריך בזה ומה שהק' הפרמ"ג הנ"ל על ראי' הרשב"א מהא דכתם יבש הא בנדה מבואר דר"ש לא פליג אלא אשרץ לח כו' כן הק' המח"א הלכות אישות סי' ג' והשעה"מ בהל' אישות שם וכ' ליישב והאריכו בזה ועי' בבינת, אדם. שם סי' ל' מ"ש בזה ועי' בגנזי יוסף שם שהק' נמי על הרשב"א הנ"ל דהא בכתם קי"ל דאפי' לח מטמא למפרע כו' ולא הביא ד' המח"א והשעה"מ והפרמ"ג הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב ד' הרשב"א הנ"ל דראייתו כיון דבאשה אע"פ שיש לה חזקת טהרה כיון דדרכה לראות בכל זמן תו חיישי' עד שעת כיבוס ה"נ בודאי יצאה זמן מה מחזקתה וראינו דבהמה זו היתה ראוי' לטרוף באמצע הזמן שהיינו מחזיקין אותה בחזקת כשרות וחזקתינו בטעות היתה תו דומה לאשה דשכיחא בה דמים ומ"ש כתם יבש לאו דוקא וה"ה מכתם לח מייתי