יד אליעזר חלק א קמג

סימן עו

סעיף א (א) שהאש שואב. עי' ש"ך ס"ק ב' שתמה על הדרישה דהא הרא"ש אפי' מה שנשאר בתוכו קא' דלא הוי כפי' וכ' דבאמת יש לתרץ דש"ה דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים ממקום למקום עכ"ד ועי' במקום שמואל שהשיג עליו וכ' דאגב חורפי' לא עי' בד' התוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין שמבואר להדיא דמה שנשאר בתוכו אף שאין האש שואבו לא מקרי פי' ממל"מ כיון שלא יצא מצד זה להצד שכנגדו וכן הוא כונת הרא"ש והיינו כהדרישה ועל מ"ש השיך דש"ה דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים השיג עליו דבהדיא מוכח מד' התוס' שם דאין חילוק בין אם פי' מחיים ממל"מ או לאחר מיתה שהרי כ' שם דלא מקרי פי' אלא עד שיפרש לחוץ ולא קא' דלא מקרי פי' כיון דלא פי' מחיים וכ' דכן מוכח להדיא לעיל סי' ס"ט סעי' י"ד בהג"ה כו' די"א אפי' מה שחוץ לציר מטעם כיון דפי' ממל"מ הדם שבתוכו הרי דאפי' לאחר מיתה שייך פי' ממל"מ ואף שהרא"ש ס"ל באמת שם להתיר מה שחוץ לציר ולא ס"ל הטעם משום שפי' ממל"מ היינו מטעם שכ' שם דמי הוא הנביא שהגיד שפי' ממל"מ כו' אבל אי הוי ידעי' בודאי שפי' ממל"מ גם הרא"ש אוסר אף שלא פי' מחיים ממל"מ וכן מוכח ממ"ש בהג"ה סי' ס"ט סעי' י"א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה כו' דאין חילוק בין אם פי' מחיים ממל"מ או לא דלא כהש"ך ומ"ש הדרישה דשאני התם שמחיים כו' אורתא דמלתא נקט דבמחיים איירי והביא ד' הרא"ש בתשובה שהובא בב"י לעיל סי' ס"ז דמבואר להדיא כדבריו כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא סי' ס"ז ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה

סעף ב (ב) בהג"ה צריך הדחה עי' ש"ך ס"ק ט"ו מה שהשיג על הרש"ל דאיך מלאו לבו לחלוק על הגדולים כו' בפרט להקל ועי' במקום. שמואל מה שהשיג על הש"ך ומיישב ד' הרש"ל והאריך בזה ופ' דא"צ הדחה ג"פ אלא בפ"א סגי יעוש"ה

סעיף ד (ג) שמא יחזור. עי' חו"ד ס"ק א' שכ' דאם הונח בשר שלא נמלח אצל תנור תם דמותר לצלי ואסור בבשול כו' ומ"ש לענין לצלות במקום דאם ישפוך מים לא יצא מיד כו' ועי' ביד יהודא ס"ק י"א ולעיל סי' ס"ח מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה יעוש"ה ועי' עוד בחו"ד ס"ק ב' מה שהביא ד' הפרמ"ג לקמן סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ט"ז כו' ומ"ש עליו ועי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש ע"ד החו"ד והפרמ"ג והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה: סעיף ה (ד) לרוב ב"א. עי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ולבסוף כ' דנהי דאין אי' חע"א מ"מ איכא ב' איסורים וכדאמרי' ביבמות ל"ג ב' נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים עכ"ד ועי' לקמן סי' רל"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סימן עז

סעיף א (א) בהג"ה וכ"ש אם נמלח. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דאף להפוס' דס"ל דם שבשלו או שמלחו א"ע עליו וה"ה בדם שצלאו כו' מ"מ בתחלת צלייתו אף שהוא חם באופן שבולע ופולט כ"ז שלא נצלה עכ"פ כמאב"ד לא חשוב כדם שבשלו וה"ה במליחה והביא דכן מבואר בד' הרא"ה בבדק הבית ובבית יעקב בחשובה והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש, בזה ומ"ש ע"ד החו"ד דלעיל סי' ע"ג ס"ק ה' ובמקמ"ח ובעצ"ל וביד יהודא מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן עט

סעיף ג (א) מן הטרפה כו'. עי' ט"ז ס"ק ה' שהביא בשם מוהר"ר פיוויש שכ' וצ"ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה לולד עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ב' שהק' הא דטרח הגמ' בפ' התערובות האי טרפה ה"ד כו' לוקמי בכה"ג דנדרסה האם א"כ הולד טרפה מחשש דרוסה ואין מכיר אותם ובקל תוכל להתערב ע"כ קושי' וכ' ליישב והנה לשיטת ר"ת דלקמן סי' ק"י סעי' ט' דס' אחד בגוף וס' א' בתערובות הוי ס"ם לק"מ דהא זה לא הוי רק ס' טרפה שמא הזיק הדריסה גם לולד וכשנתערב מותר מטעם ס"ס רק לשיטת ר"י דס"ל דס' א' בגוף וס' א' בתערובות לא הוי ס"ס קשה קושי' הנ"ל אך באמת אף לשיטת ר"י נמי לק"מ וכמ"ש בישוי"ע ס"ק ב' דבזה מהני שהיות יב"ח והביא דכ"כ הכרתי כו' וכיון דאינו רק ס' וגם מהני יב"ח א"כ לא אסח דעתי' מיני' דהרי אחר יב"ח יהי' ראוי להקרבה כיון דמונין היב"ח משעה שנדרסה ואף אם נולדה תיכף מ"מ הא קי"ל דשנה זו דמונין לקדשים הוא רק משעה שנראה להקרבה כמבואר בר"ה ז' כו' וכיון דמשכחת לה בהקרבה לא אסח דעתי' מיני' ואתי לידי תקלה ולא אמרי' ירעה לכך א"א לאוקמי בהכי כו' עכ"ד ועי' עוד בס"ק א' ובתוי"ק ס"ק א' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

הלכות דברים היוצאים מן החי

סימן פא

סעיף א (א) או טרפה וצירה. עי' בעה"ב ס"ק א' שכ' די"ל דבאבר מה"ח צירו מותר כיון דיש לו היתר לאיסורו וכן י"ל באי' דם אין צירו אסור מה"ת כיון דיש היתר לאיסורו במליחה ובשול והביא ד' החתם סופר חיו"ד סי' ע' דס"ל דציר דם אסור מה"ת כו' והאריך בזה ואח"כ כ' לענין מה שמצוים הרופאים לחולים שא"ב סכנה לקחת לרפואה את המור שקוראין בוזאם כו' והאריך בד' הרמ"ה והר' יונה באו"ח סי' רט"ז לענין המור אי אזלי' בתר השתא כו' והביא ד' השאגת ארי' סי' ע"ה והחו"ד שי' ק"ג דנוטל"פ שרי אף בבב"ח וד' הפלתי סי' פ"ז וסי' צ"ד דס"ל דגם גבי בב"ח נוטל"פ אסור והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הש"א שם שהביא ד' הר"ן בפסחים כ"ה גבי רבינא דהוי שייף לברתי' כו' שכ' דאי' דרבנן אין לאכול לחולה שאב"ס והוכיח מזה דה"ה שלא כד"א דאסור באכילה וה"ה באוכלים שא"ר לאכילה ג"כ יש לאסור מטעם דאחשבי' ותמה עליו שלא ראה ד' רמב"ם פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' כו' דהתיר בפירוש שלא כד"א בתולה שאב"ס לאכילה, ושתי' ואפשר דגם הר"ן כו' מודה בא"ר לאכילה דמותר לחולה כו' ולכן יש להתיר לחולה שאב"ס לקחת מור וביבער געל ע"פ הרופא ואין לחוש וכן אנשים שהרופאים מצוים לשתות שומן דג שקורין פישאייל דנעשה מדגים טמאים כו' ואינו ראוי לשחי' כלל כו' דיש להתיר ג"כ כו' והביא ד'