יד אליעזר חלק א קכ

דברגל אמרי' בהדיא בפא"ט דחסר טרפה וכ"פ הרמב"ם בהדיא בפ"ח מהל' שחי' וכן הק' היש"ש בפא"ט סי' י"ח והפר"ח ס"ק ג' ובאמת י"ל כמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ח' ובפלתי ס"ק ו' דבש"ס והרמב"ם מיירי שחסר כל הרגל וכונת הב"י שחסר השוק להמטריפין בנחתך השוק או בנחסר באמצע הקוליות לכ"ע כו' ועי' בגיה"ק ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ובס"ק ב' שם הביא ד' הרמב"ן בחולין נ"ז א' דלהרמב"ם שף מדוכתי' כשר מתולדה כו' והאריך בזה וכ' דנעלם נוה אחרונים ד' הרמב"ן אלו וכעת מצאתי להדיא בבה"ג הל' טריפות סי' ס"א דס"ל דחסר הרגל כשרה שכ' וז"ל ושאין לה אלא שלש ה"ז מום אמר ר"ה ל"ש אלא שחסר בין ביד בין ברגל ויתור ביד אבל יתור ברגל טרפה נמי הוי מ"ט כל יתור כנטול דמי עכ"ל הרי דס"ל בהדיא דחסר רגל כשרה וגרסתו היתה כן בש"ם חילין נ"ח ב' ולא ראו ד' הבה"ג אלו שהרי לא הביאו

סעיף ה (יד) אסור מדרבנן. ודעת הרמב"ם פ"ה מהל' מכ"א הל' ו' דאבר המדולדל אסור מדאורייתא שכ' וז"ל בשר המדולדל בבהמה ואבר המדולדל בה אם יכול לחזור ולחיות אע"פ שלא פרש אלא אחר שנשחטה אסור ואין לוקין עליו עכ"ל ומשמע דס"ל דהוי אי' דאורייתא וכ"כ המ"מ שם בהל' י"א דס"ל להרמב"ם דהוי אי' דאורייתא והרי הן כח"ש דאחי מריבוי ואין לוקין עליו וכן הוא דעת היראים סי' קל"ו דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל דמי שאינו בקי מהו מסמוס צריך להחמיר על עצמו כי ס' אי' תורה הוא עכ"ל הרי דס"ל דהוי אי' דאורייתא וכן הוא דעת החינוך מצוה תנ"ב דהוי אי' דאורייתא שכ' כד' הרמב"ם הנ"ל וכן משמע באו"ז סי' תמ"ב דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל אם רוב בשר קיים שחי' מטהרתו ומותר באכילה כו' וא"ל אין שחיטתו מטהרתו ואפי' במקום שהבהמה מותרת הוי אבר משום ובשר בשדה כדאמרי' להביא האבר והבשר המדולדלין עכ"ל ולא הביא כלל ד' ר"י שאמר שאין בהם אלא מצית פרוש משמע דס"ל כפי' המ"מ הנ"ל שאף לד' ר"י אסיר נ"כ מה"ת ולא מיעוט רק שאין בו מלקות וזה אין נפ"מ כ"כ לדידן ולכך לא הביא ד' ר"י ודעת הסמ"ק סי' רי"א והרשב"א והר"ן דלא הוי אלא אי' דרבנן הובא בש"ך ס"ק י"א וכן הוא דעת רש"י ותוס' בחולין ע"ד א' והסמ"ג עשין ס"ג והאו"ה כלל נ' סי' י' דלא הוי רק אי' דרבנן והסמ"ק ס"ל דאסור להושיט לב"נ מדרבנן והרשב"א והר"ן ס"ל דשרי להושיט לב"נ ולהרמב"ם והיראים והחינוך והאו"ז הנ"ל דהוי אי' דאורייתא דאסור ודאי אף לב"נ ועי' בפר"ח לקמן סי' ס"ב ס"ק ז' שהביא ראי' להרמב"ם הנ"ל מהתוספתא בע"ז פ"ט דאיתא התם על ז' מצות נצטוו ב"נ על אבר מה"ת כיצד אבר המדולדל בבהמה ואין בו להעלות ארוכה אסור לב"נ ואצ"ל לישראל וזה מבואר דאסור מה"ת משום אבר מה"ח ולפ"ז לענין ס' אזלי' לחומרא כדין כל ס' דאורייתא ולחומרא עכ"ד וכן ראיתי באשכול הל' טריפות סי' כ' שהביא ד' התוספתא הנ"ל ודחה מפ"ז ד' הי"א דאבר המדולדל אינו אלא מדרבנן ועוד הביא שם ראי' דאסור מה"ת יעוש"ה ומבואר להדיא מד' התוספתא הנ"ל דאבר המודולדל אסור לב"נ ועי' בפלתי ס"ק ז' שהביא ראי' להרמב"ם דהוי אי' דאורייתא מחולין ע"ז א' דפריך ר"ל ואי' דאורייתא כו' וכ' דיש להסתפק לד' הרמב"ם אי אסור לב"נ כי' והניח בצ"ע ומהתוספתא הנ"ל מבואר להדיא דאסור מדאורייתא ואסור לב"נ וכמ"ש האשכול והפר"ח הנ"ל ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' כ"ו מ"ש על הפלתי והאריך בזה אך הפלתי לקמן סי' ס"ב ס"ק ו' הק' על הפר"ח דאין ראי' מהתוספתא דצריך להבין דהא הך מצית פרוש ילפי' בגמ' מן ריבוי דבשר בשדה טרפה כו' ומה ענין ב"נ להך קרא דבשר בשדה טרפה כו' וכ' דלהרמב"ם צ"ל דמיירי נחתך לאברים מדולדלים בבהמה מקדם והוא חתכן לאחר שתי' ואתרבי מקרא לאוסרן ולב"נ לית להו שחי' אסור ג"כ דמי מתירן כו' עכ"ד וכ"כ בכרתי שם ס"ק ה' דלהרמב"ם אם חתכן לאברים מדולדלים אחר שחי' יש לאסור לב"נ אבל אם חתכן אחר שמתה מותר לב"נ עכ"ד ובאמת זהו דחוק לפרש כן ד' התוספתא הנ"ל דמיירי דוקא שחתכן אחר שחי' ועי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' נמי על הפלתי הנ"ל דהוא דוחק לפרש כן התוספתא הנ"ל והשיג נמי על ראי' הפר"ח הנ"ל מהתוספתא וכ' דהתוספתא מיירי כשלא הותרה בשחי' רק שמתה הבהמה ובזה שפיר יש אי' אבר מה"ח בין לב"נ בין לישראל אבל אין ראי' מזה דכשנשחטה הבהמה יהי' אסור משום אבר מה"ח מה"ת כלל בין לב"נ ובין לישראל כו' והאריך הרבה בזה ועי' בספרו שם ארי' חיו"ד פי' נ"ו מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה יעוש"ה אבל באמת ד' הפר"ח נכונים מדהוצרך לומר בתוספתא שאסור לב"נ ואצ"ל לישראל ואי מיירי כשמתה הבהמה פשיטא דאסור וא"ל דקמ"ל שאסור משום אבר מה"ח ולא משום נבילה דא"כ מאי ואצ"ל לישראל דקא' הא לענין אבר מה"ח זה וזה שוין א"ו דמיירי כשנשחטה הבהמה ועוד מוכת כן מהא דסיים בתוספתא ואם יש בו להעלות ארוכה מותר לישראל ואצ"ל לב"נ וזה בודאי מיירי בשחי' וא"כ מסתמא גם ברישא נמי מיירי בשחי' ושפיר ד' הפר"ח הנ"ל וכמ"ש נמי באשכול הנ"ל ועוד יש להביא ראי' מהתוספתא פ"ג דחולין הל' ד' דאיתא שם יש מן האברין שהן פסולין אבר המדולדל בבהמה אין בו להעלות ארוכה כו' כיצד הוא עושה נוטלו ומשליך והשאר מותר עכ"ל התוספתא ולכאורה הוא שפת יתר מה דקא' כיצד הוא עושה כו' ולמה לו ליתן עצה והא ממילא נבין כיון שהוא אסור ממילא יטלנו א"ו לאורויי אתי שצריך להשליכו ולא לתנו לב"נ אך מ"ש הפר"ח שם דמש"ה אין לוקין על אבר המדולדל כיון דמהאי קרא נפקא לן כמה דברים כו' הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו עכ"ד בזה דבריו תמוהין דהא בשר מה"ח ממש נמי אתי מהאי קרא לר"י בחולין ק"ב ב' והוא אסור ולוקין עליו וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' מכ"א הל' י' דלוקין על בשר מה"ח ועי' בתוס' חולין שם ד"ה אכל מ"ש בזה וכן ראיתי בחוסן ישועות חולין ע"ד א' שהשיג כן על הפר"ח הנ"ל ועוד כ' על הפר"ח דאשתמיטתי' הא דאמרי' במכות י"ח א' דבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצתן לוקין עליהם משום ובשר בשדה טרפה כו' וכ' התוס' שם ד"ה וללקי הטעם דלא הוי לאו שבכללות משום דשם יוצא חד הוא והביאו ראי' לדבר וכ"פ הרמב"ם פי"א מהל' מעשה הקרבנות וכן העיד החינוך פ' משפטים מצוה ע"ג בשם הרמב"ם והרמב"ן שכל אלו שנשמעין בפירוש הכתוב שיצאו חוץ למחיצתן לוקין עליהם ולא חשיב לאו שבכללות הרי לפניך דליתנהו לד' הפר"ח עכ"ד ובאמת מד' התוס' ביומא ל"ו ב' ד"ה לאו נ' דהוי לאו שבכללות והא דקא' הגמ' במכות וללקי כו' לאו מלקות ממש אלא איסורא בעלמא כו' והיינו כהפר"ח הנ"ל ועי' בדברי אמת בענין לאוין ובמנחת חינוך שם אות א' מ"ש והאריכו בזה אבל עכ"פ מוכת מהתוספתא הנ"ל דאבר המדולדל אסור בב"נ ועי"ש עוד בחוסן ישועות מ"ש ע"ד המ"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' שערי שמחה שער ה' סי' ה' ובשער ו' סי' נ' מ"ש בד' הרמב"ם אי אבר המדולדל אסור לב"נ ומ"ש על הפר"ח הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במנחת חינוך מצוה תנ"ב אות א' מ"ש בזה ועי' בחידושי מהרא"ל שהביא ראי להרמב"ם הנ"ל דאסור מה"ת מחולין ע"ו ב' דאמר ר"פ דבעי' רוב עוביו ורוב היקפו כו' ומ"ש על הפלתי הנ"ל והאריך בזה ועי' בלב"ש בטריפות העצמות סי' י' שכ' דאבר המדולדל שאינו מעורה בגידין כלל אסורה מדאורייתא כו' ומש"ה אסור לתנו לב"נ כו' אבל כשהוא מעורה בגידין קצת אינו אסור אלא מדרבנן כו' וכ"כ בנחל איתן הל' מכ"א שם כהלב"ש והביא ראי'