יד אליעזר חלק א יב

למידרש מקרא דאו ראה דסומא פסול לעדות כו' הא בלאו קרא נמי נדע דסומא פסול לעדות משום דהוי עדות שאאי"ל דהא אפי' אם יזימו אותו ונמצא שעבר על לאו דל"ת אפי"ה לא יקיימו בי' דין הזמה דהא פטור הוא מכל המצות ומכל דיני ממונות ע"כ קושי' ומפ"ז הוכיח דסומא חייב בלאוין ועי' בארצות החיים סי' י"ז בארץ יהודא ס"ק ג' שהביא נמי ראי' מהא דב"ב הנ"ל ומהא דכשר שחיטת סומא דסומא חייב בלאוין ולא ראה ד' הכסא דהרסנא והחידושי רע"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בעדות ביהוסף שם ובבכורי יוסף שם ובס' יהגה חכמה סי' צ"ב מ"ש לדחות ראי' זו מהא דב"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה עוד הביא בארצה"ח שם ראי' דסומא חייב בלאוין מד' הגמ' חולין צ"ו דקא' סימא איך מותר באשתו וכבר קדמו נמי הכסא דהרסנא שם בראי' זו עוד הביא ראי' ממה דמקשה בריש תמורה בין ר"מ בין ר"י טעמא דרביא קרא לאשה הא לא"ה כו' לא לקיא והא השוה הכתוב כו' ומתרץ דה"א כיון דלאו דתמורה אין שוה בכל כו' אין נוהג באשה והשתא קשה הא לר"י לא משכחת לאו הש"ב כלל דכל הלאוין אין נוהגים בסומים ואעפ"כ נוהגים בנשים ולמה צריך קרא גבי חמורה ואח"כ דחה זה דלא מקרי לאו שאש"ב רק אם לאו זה משונה משאר הלאוין אבל כיון שכל הלאוין אין נוהגים בסומין אין זה מגרע כח הלאו וכ' דאדרבה יש לדון בהיפך לפמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' תמורה הטעם שלוקים על התמורה אע"ג דהוי לאו הנל"ע משום דהלאו ש"ב והעשה אש"ב ולא אתי עשה דאינה ש"ב ודוחה לאו הש"ב והשתא קשה הא לר"י לא משכחת לאו הנל"ע כלל דהא הלאו נוהג בסומים והעשה אינה נוהגת בסומים ור"י בעצמו הוא הסובר לאו הנל"ע וחולק בזה עם ר' יעקב במכות ד' כו' וע"כ שגם הל"ת אין נוהג בסומים לר"י עכ"ד ועי' בס' יהגה חכמה שם שכ' דמהא דמכות ד' אין ראי' דהתם מיירי בלאו הנל"ע בקרבן פסח והא סומא מכיון שהוא פטור מק"פ כו' א"כ ממילא דליתא ג"כ גבי' לאו דלא תותירו דכתיב גבי פסח וא"כ גם הלאו אינו ש"ב לכן הוי שפיר לאו דלא תותירו לאו הנל"ע אך יש להביא ראי' מחולין קמ"א א' גבי הנוטל אם על הבנים כו' דבעי ר' אבא בר ממל טעמא דר"י משום דס"ל לאו הנל"ע לוקין עליו א"ד בעלמא ס"ל אין לוקין עליו והכא ה"ט משום דס"ל שלח מעיקרא משמע כו' ואיך ס"ד דטעמא דר"י משום דס"ל לאו הנל"ע לוקין עליו הלא בשילוח הקן לא הוי כלל לאו הנל"ע דהא לאו דשילוח הקן נוהג בכל אף בסומים והעשה אינו נוהג בסומים כו' עכ"ד ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' א' שהביא נמי ראי' מהא דחולין דסומא פטור אף מן הלאוין וכ' לפרש דזהו דבעי ר"א בר ממל הנ"ל כו' והאריך בזה ואח"כ כ' לדחות ראי' זו די"ל טעם נכון בהא דאמרי' בלאו הנל"ע דאם הלאו כולל יותר מן העשה דלוקין כמו בתמורה דהלאו כולל צבור ושותפין והעשה אינו כולל דא"כ נצטרך דצבור ושותפין לוקין ושאר כל אדם אין לוקין דבצבור ושותפין לא הוי נל"ע דאין סברא לומר בלאו אחד דכולל גופים מחולקים דזה לוקה וזה אינו לוקה במעשה אחת ודבר אחד שעשו שניהם לכך אמרי' דלא הוי נל"ע ושניהם לוקין כו' ומיישב בזה קושי' המשל"מ פ"ג מהל' מלוה הל' ד' על הרמב"ם כו' וממילא יש לדחות הראי' הנ"ל כו' ולאו הנל"ע היכי משכחת דהא סימא פטור ממלקות א"כ א"ל הטעם דא"א לחלק בלאו א' דזה ילקה וזה לא ילקה לכך כיון דכולל מי שלוקה ע"כ לוקין אבל סומא לא שייך זה דבסומא בלא"ה אין לוקין לכך אע"ג דהלאו כולל גם סומא שפיר הוי נל"ע ואין לוקין עכ"ד ועי' בארץ יהודא סי' י"ג ס"ק ג' שכ' דלא מקרי עשה שאינה ש"ב רק אם העשה משונה משאר העשין בדבר זה כמו עשה דתמורה שמשונה משאר העשין שאינו נוהג בשותפין אבל עשה שהז"ג שאינה נוהג בנשים לא מקרי עשה שאינה ש"ב כיון שכל עשה שהז"ג אין נוהג בנשים כו' והאריך בזה ולפ"ד נמי נדתה ראי' הו"ל ועי' בביכורי יוסף שם שכ' נמי לדחות ראי' הנ"ל כעין ד' השם ארי' הנ"ל ועי' בעדות ביהוסף שם מ"ש לדחות ראי' הנ"ל והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דסומא חייב בלאוין ועי"ש עוד בשם ארי' שכ' דמד' התוס' והרא"ש שכ' דסומא מצווה עכ"פ מדרבנן מוכח דס"ל דסומא חייב בלאוין כו' והביא כן בשם הכסא דהרסנא והנו"ב והלוית חן פ' לך כו' ולא הביא ד' הטו"א והגאון רע"א סי' קס"ט הנ"ל שכ' נמי כן להוכיח מד' התוס' הנ"ל עוד הביא האה"ח שם ראי' דסומא פטור מלאוין מהא דמקשה הגמ' בפסחים מ"ז ומי אמרי' הואיל והא תנן יש חורש חלם א' וחייב עליו משום ת' לאוין החורש בשור וחמור כו' ביו"ט ואי אמרת הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור וא"א דסומא חייב בלאוין הול"ל דמשכחת שיתחייב משום ח' לאוין בסומא אליבא דר"י שחייב על לאו דחרישה וא"ל בי' דחזי לכסוי דהא פטור ממ"ע דכסוי וע"כ דגם מלאוין פטור לר"י עכ"ד ובאמת אין ראי' מזה וכמ"ש בבכורי יוסף שם דהא תנא אכפל למיחשב לאוין לטפויי מלקות וכדאמרי' עלה בהדיא במכות דלא חשיב זורע ביו"ט דאין חילוק מלאכות ליו"ט וה"נ דחקינן בשבועות גבי ברייתא דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד"ח כו' דלשכחו כולהו דליחול אהדדי ואי לענין איסור א"צ לזה וא"כ היכי לוקי בסומא ור"י הא בהדיא פוטרו מיהו לכ"ע ממלקות וכ' עוד דגם בעיקר הדין צ"ע דנ' דאע"ג דסומא אין מצווה לכסות אי חורש כדי שיכסה ישראל מותר לו לחרוש ביו"ט כיון דניתנה לדחות להישראל והביא ראי' מריש תמיד נשחט כו' דעבר כהן אעשה דהשלמה כדי שיקיים הישראל מצות פסח כו' והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דסומא חייב בלאוין ועי"ש עוד בארה"ח שכ' דגם מדעת ר"ת יש להוכיח דסומא חייב בלאוין דאל"כ מאי ראי' מייתי דכמו שהסומא מברך אע"פ שאינו מצווה כך נשים יכולות לברך הא י"ל דשאני סומא דמותר לברך ברכה שא"צ דגם בלאו דלא תשא אינו מצווה ומותר לברך לבטלה כו' וע"כ שדעת ר"ת דסומא חייב בלאוין כו' עכ"ד ועי' בעדות ביהוסף שם שהביא ראי' דסומא חייב בלאוין מקידושין ס"ו א' גבי ההוא סמיא דהעיד ע"א שאשתו זינתה דא"ל שמואל אי מהימן לך כו' דסתמא משמע דקאי אליבא דכ"ע כו' ומגיטין כ"ג דמוקי רב יוסף מתניתין דסומא פסול להביא את הגט בחו"ל והא לד' רב יוסף י"ל דהל' כר"י כו' וא"כ לוקי המתני' אליבא דר"י ופסול להביא משום דאינו ב"כ אלא ע"כ דסומא חייב בלאוין כו' והאריך בזה ועי' בבכורי יוסף שם שהביא ראי' דסומא חייב בלאוין מנדה י"ג דקא' ריב"ח סומא אינה משנה כו' מאי פריך דר"י היא כו' א"ו דסומא חייב בלאוין אף לר"י כו' והאריך בזה וכן נ' עיקר וא"כ שפיר מיושב קושי' הנ"ל דאמאי כשר שחיטת סומא משום דסומא חייב בלאוין וכמ"ש בחידושי רע"א ובכסא דהרסנא ובעדות ביהוסף הנ"ל וכ"כ בשם ארי' גופי' שם ליישב קושי' הנ"ל והוכיח מזה דסומא חייב בלאוין והאריך בזה ובקושי' המשל"מ הנ"ל יעוש"ה ועי' בש"ך ס"ק ל"ו שהביא בשם או"ז דסומא שלא ראה אורות מימיו אפי' בדיעבד אסור כו' ובד"מ כ' על האו"ז ושאר הפוס' לא חילקו בזה עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק כ' שכ' דנ' דהאו"ז ס"ל כהג"א ממהרי"ח בפ' החובל שכ' דלר"י כו' מ"מ מדרבנן חייב כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף י (יט) ערום לא ישחוט כו'. עי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (כ) ששחיטתו אסורה. עי' בחו"ד ס"ק ג' שכ' הטעם משום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כו' ועי' בבית יהודא שהשיג על התו"ד מד' הרא"ש בתשובה שהביא הט"ז לקמן סי' רכ"ח ס"ק מ"ד והש"ך סי' ר"ל כו' והאריך בזה וכן השיג בעצי לבונה לקמן בסי' ד' סעי' ה' על החו"ד מד' הרא"ש אלו ועי' בבאר יצחק