יד אליעזר חלק א קיח

ממקומו ולא יצא לגמרי לא מיירי הש"ס כאן כלל רק זהו דין הב' המוזכר נ"ז א' שמוטת ירך בבהמה טרפה והיינו נשמט ממקומו קצת ולא יצאו לגמרי פו' ומיושב קושי' הנ"ל כו' דביעקב לא יצא לגמרי רק שניזז ממקומו כו' וגם לא איעכול ניבי' ולא נעשה טרפה כלל כו' ומפ"ז השיג על הלב"ש שכ' דהיכא דיצא מחורו לגמרי אף דלא איעכול ניבי' טרפה עפ"ד הר"ן דהא זהו דעת רב מתנא כו' לפמ"ש ובש"ס אפסק הלכתא דלא כותי' דאף בכה"ג בעי' דוקא דאיעכול ניבי' וא"כ ליתנייהו לדבריו להל' וכל שלא איעכול ניבי' אף שיצא מחורו לגמרי כשר ומיישב ד' הר"ן והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובאמת לק"מ מהא דיעקב די"ל דגבי יעקב הי' ניתק הירך דהיינו האסיסא מהשדרה ובזה כשר לכל הפוס' חוץ מהראב"ד בהשגות פ"ו מהל' שחי' הל' ג' משמע דס"ל דטרפה בכה"ג וא"כ י"ל דר"מ ס"ל דהתם גבי יעקב ניתק האסיסא מהשדרה ולהראב"ד י"ל דס"ל כגרסת הגאונים דר"מ לא טריף רק באיעכול ניבי' וגבי יעקב לא הי' איעכול ניבי' ולק"מ קושי' העה"ב הנ"ל ועי' בחוסן ישועות חולין נ"ז א' מ"ש והאריך בזה וממילא דאין ראי' דלא כהלב"ש הנ"ל כיון דקושי' העה"ב הנ"ל לק"ק א"כ אין מוכרח כפי' בד' ר"מ ומד' רש"י הנ"ל שהביא העה"ב אין ראי' דרש"י פי' מהו כף והמלאך נגע בהכף של יעקב ונתקעקע הכף מהשדרה ועי' בס' אורי וישעי סי' ל"ו מ"ש והאריך בזה אבל באמת מלשון דמשק אליעזר שהביא הבאר היטב ס"ק ב' משמע דלא כהלב"ש שכ' וז"ל הכל הוא בכלל שף מדוכתי' ל"ש דשף כפשטי' ואינו עומד באסיסא רק מצד או עומד באסיסא אלא שנתחבר ויש חלל בין בוכנא לאסיסא נקרא שף מדוכתי' עכ"ל ומשמע דאף דיצא לגמרי מהאסיסא אפי"ה בעי' איעכול ניבי' וכן ראיתי בתשובת מהרי"מ סי' כ' שהשיג על הלב"ש מד' הדמשק אליעזר ופי' פי' אחר בד' הר"ן והאריך בזה ועי' בד"ח ובגיה"ק ס"ק ג' ה' ובס' אם לבינה ס"ק ח' ובבנין עולם חיו"ד סי' כ"ד שהשיגו נמי על הלב"ש והאריכו בזה ופ' דלא כותי' יעוש"ה ועי' בהר הכרמל תיו"ד סי' ז' שס"ל בפי' הר"ן כהלב"ש והאריך בזה ועי' בגליון מהרש"א ובעצ"ל שהביאו ד' הלב"ש הנ"ל משמע דס"ל להל' כהלב"ש ומ"מ בהפ"מ יש להקל ולפסוק דאף ביצא לגמרי מאסיסא אפי"ה בעי' עיכול ניבי' וכהד"ח והתשובת מהרי"מ והאם לבינה והבנין עולם והגיה"ק הנ"ל וכהמשמעות של הדמשק אליעזר הנ"ל אבל בלא הפ"מ יש להחמיר כהלב"ש הנ"ל וכן עיקר לדינא

(ו) דאיעכול ניבי'. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ד' הב"ח שכ' דלענין מעשה ראוי להחמיר בשמוטת ירך אפי' בבהמה ולא אפסק ולא איעכל נמי טרפה מדינא וכסברת התוס' בבכורות והראב"ד כו' והש"ך השיג עליו דלא עי' שפיר דאיתא התם במשנה מ"א גבי בכור כו' וכ' התוס' פירש"י כגון דלא איעכול ניבי' כו' וקשי' לפי' דטריף התם אפי' לא איעכול ניבי' ולא אפסק אלא יש לפרש דנשמטה כן מתחלת ברייתה ור"ל דעריף התם ר"מ אפי' בלא איעכול ולא אפסק א"כ לר"מ תקשי מתני' אבל למסקנא כשר עד דאיתעכול איתעכולי וכמ"ש התוס' פא"ט נ"ו גם המע"מ בבכורות הניח ד' התוס' בתימה ולא ירדתי לסוף דעתו וכן הגיה מהרש"א כו' א"כ אדרבה מוכח מד' התוס' אלו אפכא כו' עכ"ד ועי' בדר"ת שכ' דכונת הב"ח כד' הלב"ש בס"ק הקודם דהב"ח ס"ל כגרסת הגאונים והרי"ף דגרסי בדר"מ ה"מ דאיעכול ניבי' כו' וא"כ ליכא למ"ד דמיטריף בלא איעכול ואין מקים לקושי' התוס' על רש"י וע"כ מחלק הב"ח דבההיא דר"מ לא מיירי כו' רק בשף מדוכתי' לחוד אבל בנשמט לגמרי בכ"ע טרפה כו' ולפ"ז בשף מדוכתי' אף הב"ח מודה רק דהב"ח כ' בנשמט לגמרי כו' והיינו כהלב"ש הנ"ל וכ' דמדינא מ"מ דעת רוב הפוס' אינו כן וגם השיג על הלב"ש ועי' בס"ק הקודם מ"ש על הלב"ש ועי' בפלתי ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל מ"ש ע"ד הב"ח והש"ך הנ"ל והאריכו בזה והנה התוס' בבכורות הנ"ל כ' דנשמטה מתחלת ברייתה כשרה והיינו משום דס"ל כהרמב"ם דיש חילוק בין ניטל ביד לנברא חסר אבל להרשב"א דס"ל דאין חילוק וכל היכא דניטל טרפה ה"ה נברא חסר טרפה א"כ אף בנשמטה מתחלת ברייתה נמי טרפה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' שכ' דגם רש"י ס"ל דנשמטה מתחלת ברייתה טרפה ופ' כן והשיג על הפר"ת ס"ק ו' שמכשיר וכ"כ התב"ש לעיל סי' כ"ט ס"ק ב' ובלב"ש סי' א' סעי' א' ס"ק י"ב דרש"י ס"ל כן והאריכו בזה ועי' בגיה"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי שהק' לדעת הרשב"א קשה קושי' התוס' הנ"ל ודחק ליישב ובאמת לק"מ וכמ"ש התב"ש שם דהרי הרשב"א כ' דתרי שמוטת ירך איכא חדא שנשמט מהגוף וחדא שנשמט מחבורו לעצם אמצעי כו' אבל מתני' בבכורות לענין מומין שפיר יש לאוקמא בחבורו לעצם אמצעי ורש"י ותוס' דלא ס"ל האי פי' ולכן כ' מה שכ' עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב ד' הרשב"א דלפי שיטתו א"ש ולא ראה ד' התב"ש הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי"ש עוד מ"ש ליישב ד' רש"י והרשב"א הנ"ל עפ"ד הרמ"א סעי' ג' והש"ך ס"ק ז' כו' די"ל דאף דר"מ ס"ל דטרפה אף דלא איעכול ניבי' היינו כשאין עו"ב חופין את רובו אבל כשעו"ב חופין את רובו מהני ג"כ לר"מ אף בשלא איעכול ניבי' ובהכי איירי המתני' דבכורות כו' דכשרה מצד טריפות רק פוסל משום מום כו' והאריך בזה והק' על הרשב"א שהק' על הרי"ף דגרס בדר"מ וה"מ דאיעכול ניבי' כו' דלא ידע מנ"ל להרשב"א דהרי"ף גרס כן די"ל דהא דכ' הרי"ף וה"מ דאיעכול ניבי' לאו מד' ר"מ הוא כן אלא דהרי"ף הביא מימרא דר"מ ומפרש לה אליבא דהלכתא היא אבל אין כונת הרי"ף כלל דר"מ מיירי באיעכול ניבי' והביא ראי' דכן מצינו לשון הרי"ף ממש גבי ניקב הטחול כו' והניח בצ"ע ועי' בחוסן ישועות שם שכ' ליישב קושי' התוס' בכורות הנ"ל דמיירי מתני' שנשמטה הכף מן השדרה ובזה כ"ע מודו דלא הוי טרפה כו' והאריך בזה יעוש"ה וכן יש ליישב ד' הרשב"א הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש ע"ד התוס' והש"ך הנ"ל והאריך בזה

(ז) והם היתרות כו'. והוא מד' הרמב"ם פ"י מהל' שחי' הל' ג' אבל רש"י בחולין נ"ד ב' פי' ניבי' גיד קטן שראשו מחובר לשדרה הובא דבריו בב"י ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' שהביא הב' פי' וכ' דלענין דינא יש להחמיר כשני הפי' הן שעיכול היתרות מאסיסא הן שנעכל גיד קטן והאריך בזה והובא דבריו בחידושי רע"א וכ"כ הפר"ח ס"ק ג' והפר"ת ס"ק דיש להחמיר כב' הפי' ועי' בנמוקי הגרי"ב שכ' נמי דיש להחמיר כב' הפי' וכ"כ מסברת עצמו ולא ראה שכבר הקדימו בזה הפר"ח והפר"ת והפרמ"ג ועי' בלב"ש סי' א' סעי' א' שכ' דהעיקר כפי' הרמב"ם הנ"ל שרוב הפוס' ס"ל כותי' ומש"ה פ' דאם בדק היתרות ולא נתעכל ונאבד ולא בדק הגיד הקטן כשר בהפ"מ אבל אם בדק הגיד הקטן ונאבד ולא בדק היתרות טרפה ועי' בדע"ק ס"ק ד' ובס' דברי אברהם מ"ש בזה ועי' בבנין עולם סי' כ"ד שהביא דעת השואל דס"ל דאין כאן מחלוקת כין רש"י להרמב"ם וכ' שכל הגידים הן הפנימי והן החיצונים כולם בכלל ניבים הן ונפ"מ לענין עיכול רוב ניבים וכ' שהגיד הפנימי נחשב למחצה והחיצונים למחצה והב"ע השיג עליו וס"ל כהפר"ת והפר"ח והפרמ"ג דפליגי רש"י והרמב"ם הנ"ל ושיש להחמיר כב' הפי' וגם דחה מ"ש דהפנימי נחשב למחצה והאריך בזה ונס השיג על הלב"ש הנ"ל ועי' במק"מ ס"ק ו' שהביא ד' הפר"ח והפר"ת והפרמ"ג הנ"ל דיש להחמיר כב' הפי' וכ' להסתפק לדעת הרמב"ם והמחבר שאם כנגד