יד אליעזר חלק א קטז

(ב) בהג"ה שנצרר הדם. עי' ש"ך ס"ק ד' שהביא בשם הש"ד סי' פ"ו שכ' להטריף בבהמה שמוטת או שבורח יד בגוף דחיישי' שמא איעכול ניבי' וכ"כ הב"ח בשם הסמ"ק ולפ"ז אפי' לא נצרר הדם כו' טרפה וכן מצאתי בתשב"ץ סי' שכ"ז שכ' וז"ל שמוטת גף בעוף במקום חבורו בכתף טרפה והוא דאיעכול ניבי' עכ"ל וע"כ דט"ס הוא וצ"ל שמוטת יד בבהמה כו' דהא בעוף פשיטא דטרפה אף לא איעכול ניבי' כדאיתא בהדיא בש"ם וכל הפוס' דשמוטת גף בעוף טרפה שמא ניקבה הריאה ומכ"ש לפמ"ש הב"ח דל"ש כתף בעוף עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' עליו ח"ו להגיה בתשב"ץ אפי' אות אחת דבתוס' חולין נ"ז א' ד"ה שמוטת מבואר להדיא כן שכ' דכולה שמוטה דשמעתין באיעכול ניבי' איירי בבהמה ובעוף כו' והאריך בזה ופ' דבהפ"מ יש להתיר אי הניבי' קיימין ולא פסוקי כלל וכ' דכן הוא דעת בעל התרומה כמ"ש הטור בנשמט גף העוף דודאי איעכול ניבי' כו' עכ"ד ובאמת דבריו תמוהים דהתוס' שם לא כ"כ רק אשמוטת ירך ולא אשמוטת גף דבשמוטת גף הטעם דחיישי' שמא ניקבה הריאה וכן משמע מפירש"י שם שכ' שמוטת ירך בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואיעכול ניבי' ועל שמוטת גף כ' דמש"ה טרפה דחיישי' שמא ניקבה הריאה וכן ראיתי בדר"ח שהשיג כן על הפלתי וכ' דאפשר דגם בתשב"ץ צ"ל שמוטת ירך בעוף דעכ"פ ח"ו לסמוך להקל בשמוטת גף העוף דהוי מדינא דגמ' וגם השיג על הפלתי שכ' דכן הוא דעת ס' התרומה דהא כ' הב"י והבד"ה שמצא שהוא ט"ס להדיא ועי' בהגהות תשב"ץ שם מ"ש בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ובס' אם לבינה ס"ק ב' מ"ש על הש"ד והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) בהג"ה והמנהג כו'. עי' בפר"ח ס"ק ז' שכ' דאם נשבר הגף לפנינו ישבר לגמרי דליכא למיחש לנקובת הריאה כו' והובא בפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' והסכים עמו ועי' בדר"ח מה שהשיג על הפר"ת והאריך בזה ועי"ש עוד בפר"ח ס"ק ח' שכ' דבהפ"מ יש לסמוך אהגהות מהרי"ח שהביא הש"ך בסי' ל"ב ועי' בדע"ק ס"ק ט' ובעטרת חכמים חיו"ד סי' ב' ובמים חיים חיו"ד סי' י"ח מ"ש והאריכו בזה ועי' בש"ך ס"ק ו' שהביא ד' הב"ח שכ' בשם מהרי"ק שכ' דאם נתרפא שאש"י ידובקו דכשר כו' והשיג עליו ועי' בפלתי ס"ק ב' מה שהשיג על הש"ך והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש על הפלתי והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש ע"ד מהרי"ק הנ"ל ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהק' מלעיל סי' נ"א סעי' ב' ומ"ש ליישב והאריך בזה ועי' עוד בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה

(ד) שנצרר הדם. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ב' שכ' דלא נתבאר בד' רמ"א אם זה קאי דוקא אם אין רק אגודל בצמצום כו' או דבנצרר אפי' יש אגודל ברווח מ"מ טרפה כו' ומסיק דיש להכשיר ביש אגודל מרווח אפי' בנצרר הדם ומכ"ש ברחוק הרבה דאפי' נצרר אין לחוש עכ"ד

סעיף ד (ה) בגף שבור. עי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' דהא דאמרי' צריך לברר י"ל דאף מדאורייתא צריך לברר כו' ועי' בס' ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ו' שכ' דהא דצריך לברר הוא רק מדרבנן ולא מדאורייתא והאריך בזה ועי' בספרו דברי אליעזר סי' י"ו ס"ק כ"ג שהבאתי כמה פוס' דס"ל דהא דצריך לברר אינו אלא מדרבנן ועי"ש עוד בעה"ב שכ' דמה שמחולקים הפוס' בזה אי צריך לברר תליא בהא אי רוב חשוב כודאי או לא כו' והאריך בזה ועי' בספרי שם מ"ש והארכתי הרבה בענין זה דצריך לברר יעוש"ה

(ו) בהג"ה ויש מכשירי, עי' בכרתי ס"ק י"ב שכ' דאם רואה שבורה ולא נצרר הדם כלל ברור דהי' לאחר שחי' דקודם שחי' אם נשבר לא ימלט שיהי' סביב וסמוך לשבורה רושם וצרורות דם עכ"ד ועי' בלב"ש דיני טריפת העצמות סי' ט' סעי' א' ס"ק ד' שהק' עליו דאיך משכחת ספק דהא ביש רושם ודאי דמחיים נעשה ואי אין רושם ודאי דנעשה אח"ש ע"כ קושי' ובאמת לק"מ די"ל דאיירי כשנמצא אחר שנמלח והודח וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ג' שכ' ליישב כן והאריך בזה ופ' כהפלתי וכ"פ בחכ"א כלל כ"ג סי' ה' כהפלתי אך מד' הט"ז לקמן סי' נ"ה ס"ק י"ב מוכח דלא כהפלתי וכמ"ש הלב"ש שם ועי' במק"מ סי' נ"ה ס"ק נ"ג מ"ש ליישב קושי' הלב"ש על הפלתי מד' הט"ז והאריך בזה יעוש"ה

(ז) מכח ס"ס. עי' ש"ך ס"ק י"ד שהביא בשם הב"ח דכל מאי דמכשירין מטעם ס"ס היינו היכא דהאי' וההיתר שוים אבל היכא דאיכא למתלי באי' טפי מבהיתר תלי' לחומרא כו' ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שהביא צ' התוס' כתובות ט' א' דמה שהוא רוב דרבנן נחשב שפיר לס"ס ומה שהוא מה"ח לא נחשב לס"ס וציין על הפ"י שם ועי' בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש דאין ראי' מד' התוס' הנ"ל והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתוי"ק ובישוי"ע ס"ק ד' ובגיה"ד ס"ק ו' ובס' אם לבינה ס"ק י"ב י"ג מ"ש והאריכו בזה

(ח) כשנמצא שמוט. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ו שכ' להסתפק בס' חסרון חכמה דלא חשיב ס' אם נאבד הדבר ההוא כו' י"ל דהוי ס"ס גמור או נימא כיון דאלו הוי לפנינו לא חשיב ס"ס עכשיו שנשבר לא עדיף מאיתא לפנינו ויש לאסור עכ"ד ועי' בחידושי רע"א שהביא בשם התפארת למשה סי' ק"צ סעי' מ"ו שכ' כאופן הב' דיש לאסור ועי' בבית יהודא שהביא ד' הצ"צ סי' ק"ז כו' והוכיח מיני' שס"ל דבס' חסרון חכמה אף אם נאבד ואינו לפנינו לבדקו אפי"ה לא מיחשב לס' יעוש"ה

(ט) יש להחמיר. עי' בבית יהודא שהביא בשם התפארת למשה שכ' להסתפק באם ראינו שנשבר או נשמט הנף לאחר שתי' ואח"כ נמצא נקב בריאה אי תלי' שהנקב נעשה לאחר שחי' כו' כי היכי דתלי' בזאב כו' וכ' דבשמוטה יש לתלות לקולא דנזכר בש"ס ולא בשבורה וסיים בצ"ע ובבית יהודא כ' דאף בשמוטה אין לתלות לקולא אף דנזכר בש"ם כמו דבשבורה כו' ועי' במק"מ ס"ק כ' שכ' דאף בנשבר אם הי' השבר בפרכוס שאחר גמר שתי' בעוד שמנדנד בכנפיו לחזור בשבר לגוף תולין בו והביא ד' המ"ב סי' נ' כו' יעוש"ה

סימן נד

סעיף א (א) נשברו רובן. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שכ' להסתפק בנשברו הצלעות רובן בעוף מה דינו כו' והניח בצ"ע ועי' בש"ד ס"ק ט' ובדע"ק ס"ק א' מ"ש בזה ובאמת מבואר להדיא ברש"י ביצה ל"ד א' ד"ה ה"ג דאף בעוף טרפה אם נשברו רוב צלעותי' שכ' וז"ל צריכה בדיקה לאתר שחי' שמא נשתברו רוב צלעותי' או נשבר השדרה כו' משאר מיני טריפות עכ"ל ושם קאי אעוף הרי מבואר להדיא מד' רש"י דאף בעוף טרפה בנשברו רוב צלעותי' וכן ראיתי בפרמ"ג עצמו באו"ח סי' תצ"ח במשב"ז ס"ק ז' שהביא בשם רב אחד ראי' זו מד' רש"י אלו ועי' בלב"ש סי' י"ג ס"ק א' שהביא ד' הפרמ"ג באו"ח כו' וחמה על המחברים שפלפלו בזה דאיך נעלם מהם ד' רש"י הנ"ל ועי' בתשובה מאהבה חיו"ד סי' שהביא נמי ראי' זו מד' רש"י הנ"ל ואינו ת"י וכן עיקר לדינא דאין