יד אליעזר חלק א קז

אין להכשיר משום זה וכן משמע בתוס' פ' ד"א ל"א עכ"ל ומהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ו חולק על הרמ"א וכ' דאדרבה התוס' שם דתו חילוק זה ומסקנת התוס' דאפי' היכא דנעשה הריעותא מחיים אפי"ה יש להעמיד בחזקת היתר וכדאמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מספק והא דחוששין לס' דרוסה וכן בישב לה קוץ בושט דחוששין שמא הבריא היינו משום דשכיח ומ"ש הרשב"א בתשובה סי' ר"ג וחש"ס דכשנמצא מחט תחוב ולא הספיק לבדקו אי נקב מב' הצדדין דטרפה היינו נמי משום דשכיח כן הא דנוהגים לאסור מים במוח הוא נמי משום דשכיח כו' עכ"ד והש"ך כ' ליישב ד' הרמ"א דס"ל דהתוס' לא כ"כ אלא לרבה דאמר התם אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' אבל אביי הא אקשי לרבה התם מהך דנפל הבית עליו כו' אמאי נימא אשה זו בחזקת היתר כו' ומסקי אביי ורבא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה א"כ התוס' דמדמו דין זה לנשחטה הותרה מוכח דכי היכא דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר ה"נ ל"א נשחטה הותרה היכא דאתיליד ריעותא מחיים ואע"ג דאפשר לומר דלמסקנא נמי אמרי' אשה זו בחזקת היתר עומדת אלא דלחומרא אמרי' דבעי חליצה כו' מ"מ כיון דאינו מוכרח כו' וגם פשטא דש"ס משמע החם דאביי אעיקרא דדינא פליג א"כ מנ"ל ללמוד היתר דלמא למסקנא קיימא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה כו' וזה שכ' וכן משמע בתוס' פ' ד"א ר"ל שכ' שם מעיקרא החילוק הזה ואף שדחו שם אח"כ החילוק ההוא היינו לרבה אבל לאביי ורבא דקי"ל כותייהו יכול להיות החילוק ההוא אמת וקיים עכ"ד ועי' בט"ז לעיל סי' מ"ח ס"ק י"ט שכ' ליישב ד' הרמ"א דהרמ"א לא כ' דבריו אלא אמידי נולד בו ריעותא שצריך בדיקה וכיון שצריך בדיקה ודאי שכיח בו הטריפות והוי כמו ס' דרוסה שזכרו התוס' ובזה ודאי נשאר בחזקת אי' מחיים עכ"ד והפר"ח לעיל סי' כ"ט השיג על הרמ"א והש"ך וס"ל כמהר"ם לובלין וכ' דמוכח מד' התוס' הנ"ל דס"ל דאף היכא שהריעותא ברורה מחיים מכשרינן מטעם נשחטה הותרה זולת היכא דאיכא למעלה באי' טפי מהיתר ואע"ג דהתם למסקנא אדחי ההיא דרבה אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' לא אדחי אלא הך כללא דאע"פ שיש לה חזקת היתר אסורה מס' אבל במאי דס"ל דמקרי חזקת היתר אע"פ שבעלה עדיין חי בהא לא אשכחן דאדחי והכי משמע מד' התוס' דאל"כ מאי ק"ל מס' דרוסה נימא דהא דחוששין לס"ד הוא כמסקנא דפ' ר"א והכי מוכח מתוס' רפא"ט וכ"כ בפסקי תוס' שם ודלא כמור"ם וכבר השיגו מהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ו ויפה כיון ודלא כהט"ז בסוף סי' מ"ח והש"ך סי' נ' עכ"ד הרי דנחלקו בד' התוס' דהרמ"א והש"ך ס"ל בדעת התוס' דס"ל דהיכא דהוי ריעותא מחיים ל"א נשחטה הותרה ומהר"ם לובלין והפר"ח ס"ל בדעת התוס' דס"ל דאף היכא דהוי ריעותא מחיים אמרי' נשתטה הותרה רק היכא דהאי' שכיח טפי מההיתר כמו בס"ד בהא ס"ל להתוס' דל"א נשחטה הותרה ולא מוקמינן אחזקה ובאמת פשט ד' התוס' הנ"ל משמע כהמהר"ם לובלין והפר"ח וכמ"ש הש"ך גופי' גם קשה על הרמ"א דאמאי לא הביא ראי' נמי מד' התוס' חולין מ"ג ב' ד"ה קסבר שכ' נמי כהתוס' פד"א הנ"ל ועי' בתב"ש סי' כ"ט שהרגיש בזה וכ' ליישב ד' הרמ"א דלא דמי חזקת היתר דמים במוח לשאר חזקות דפשיטא היכא דלא חי יב"ח די"ל דנולדה כך טרפה אפי' אם עברה יותר מיב"ח כבר כ' התוס' בחולין י"א א' גבי גבינות דחזקה שלא נתבררה בשעתה לאו חזקה ובשלמא אם נולד ס' שנוכל לתלות שנעשה אחר שחי' כגון זאב שנטל ב"מ כו' בהא אמרי' סתם בהמות כשרות ומעולם לא יצתה מהרוב ואין כאן ריעותא להוציא מהרוב דאם נאמר ניזל בתר רובא ונקב זה בא מהזאב לא אתרע רובא כלל אם נעשה מחיים כגון מים במוח דאתרע רובא דכה"ג אמרי' בכ"ד מהא דרפ"ב דכתובות רוב נישאות בתולה ורוב הנשאת בתולה יש לה קול והא מדלית לה קול אתרע רובא וה"נ בנ"ד רוב בהמות כשרות ורוב הכשרות אין להם מים במוח כלל והאי מדאית לה מים במוח הרי אינה מהרוב הבריאות ואתרע רובא ואע"ג דיש פוס' גבי גבינות דמוקמינן להו אחזקה דאתיא מכח רובא כו' לא דמי כלל דהתם אמרי' השתא הוא דאתרע ובשעת עשיית הגבינות לא הי' שום ריעותא ולא אתרע לא רובא ולא חזקה דאתיא מכח רובא אבל בנ"ד דמסופקין על שעת הריעותא שאז אתרע רובא אתרע נמי חזקתה דלא הי' בה כי אם חזקה שהוא מהרוב ועתה יצאה מחזקה זו כו' ובהא מודים דאין כאן לא רוב ולא חזקה ול"ד לס"ד ולישב לה קוץ בושט דכ' התוס' דמהני חזקה אי לאו דשכיחא טפי לאיסורא התם איכא חזקה מבוררת שבשעה שנולדה ודאי לא נולדה דרוסה ולא בקוץ משא"כ בנ"ד דלפי שיטת התוס' גבי גבינות פשוט דליכא כאן חזקה כלל ואפי' לדעת החולקין אתוס' בגבינות מודים בהא והא דכ' הרמ"א דהכי משמע מד' התוס' בפ' ד"א הוא דהתם מוכח דהא דאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר ה"ד לענין בא זאב דהוא מטעם רובא דלא אתרע כלל מחיים דודאי אין קושי' שם מהא דפסקי' דחוששין לס"ד דהא לא מייתי כלל פלוגתא דדרוסה כו' רק כ' דבהא דאר"ה נשחטה כו' משמע דבס' הנולד אח"כ מיירי והיינו מדקא' התם ולימא נשחטה הותרה ומשני הא קמ"ל כו' כדבעא מיני' ר' אבא כו' ומדלא שני אפי' בריעותא דמחיים דהוא רבותא טפי אלמא דדוקא בריעותא דלאחר שחי' והא דאייתא התוס' מס"ד הוא רק לדוגמא כו' ותי' דליכא לאוקמא בחזקת מבוררת דחי' דהוי פשיטא דאזלי' בחרה ואע"ג דאשכחן דפליגי בה ופ' דחוששין היינו משום דשכיחא טפי אבל שקול כ"ע מודו אפי' מאן דה"ל חוששין דר"ה לא אצטריך לאשמועי' כ"א בחזקה שאינה מבוררת וא"כ אכתי ק' לוקמה להא דר"ה בחזקה שאינה מבוררת אפי' מחיים אלא מוכח דמחיים לא אזלי' בתר חזקה שאינה מבוררת כיון דלא אתיא אלא מרובא והרי אתרע רובא ולהכי לא הביא רמ"א מתוס' חולין מ"ג דהתם קושי' אהא דחוששין לס"ד מדר"ה ואין להוכיח משם דר"ה איירי דוקא בחזקה דלאחר שחי' אבל מתוס' פד"א משמע להדיא דס"ל דר"ה לא אשמועי' אלא בחזקה דלאחר שחי' כגון בא זאב אבל בחזקה דאתיא מרובא דקודם שחי' כו' בהא ל"א נשחטה הותרה ומ"ש רמ"א ברס"י נ' מיירי נמי בחזקה שאינה מבוררת מחיים א"נ אפי' בחזקה מבוררת וכדעת ר' יונה כו' עכ"ד הרי שמיישב קושי' הנ"ל דאמאי לא הביא הרמ"א מד' התוס' חולין וכ"כ הפ"י בכתובות ע"ו ב' ד"ה מיתיבי ליישב ד' הרמ"א הנ"ל דגבי דרוסה וגבי ישב לה קוץ בושט הוי חזקה שנתבררה ובהא הוצרכו לחי' דאפי"ה אסורים משום דשכיח אבל בשאר טריפות בלא"ה טרפה לד' התוס' כיון שאין החזקה מבוררת בשעתה עכ"ד ולפ"ד הפ"י והתב"ש הנ"ל מיושב קושי' הד"ח בקונטרס כלל גדול אות ו' שהק' על התוס' דמתירין בס' השקול וגבי גבינות ס"ל דאסורין הגבינות כו' ולפ"ד התב"ש והפ"י הנ"ל ניחא דדוקא גבי דרוסה וישב לה קוץ בושט ס"ל להתוס' הנ"ל דמותר בס' השקול משום דהוי חזקה שנתבררה ומש"ה כ' התוס' דבעי' שיהי' שכיח לאי' טפי אבל גבי גבינות הנ"ל הוי חזקה שלא נתבררה מש"ה ס"ל להתוס' דאסורין הגבינות ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' נמי ליישב ד' התוס' שלא תקשי מהא רס"ד להא דגבינות הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל סדק א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הרשב"א בתוה"א כו' והאריך בזה אבל באמת ד' התב"ש והפ"י הנ"ל תמוהים דמ"ש דגבי ישב לה קוץ בושט הוי חזקה שנתבררה דלא נולדה בקוץ נהי דלא נולדה בקוץ מ"מ לית לה חזקת כשרות מבוררת