יכין אבות ד:נא

סופו לקיימה מעושר דב' נסיונות יש, ההצלחה ובלתי ההצלחה, שע"י שניהן יוכרע האדם לחטוא. אולם גם ע"י שניהן יוכרע האדם לילך בדרך טובים. דבהצלחה ראוי לו להיות מכיר טובה להקב"ה, ובבלתי ההצלחה ראוי לו להכניע לבבו הערל. אבל גדול נסיון ההצלחה מנסיון בלתי ההצלחה. ולהכי כשנתנסה בעניות ולא העבירתו על דעת קונו שהוא נסיון קטן לאדם [עירובין דמ"א ב'], יתנסה שוב בנסיון הגדול דהיינו בעושר, והקב"ה יעזרהו לעמוד גם בו, דהבא לטהר מסייעין לו [יומא דל"ח ב']: