יכין ידים ב:כז

טמאה וקשה הך בבא למה לי. הרי כ"ש הוא מרישא. בנטל הראשונים לכל יד בפני עצמה. ואח"כ השניים לב' ידיו בבת אחת, טמאות. כ"ש הכא דלא נטל שניים כלל. ואת"ל דהכא מיירי בנטל היד האחת ראשונים ושניים. ואח"כ נגע בה היד שלא נטל. ליתא, דהרי בכה"ג שנטל יד א' ב' שטופות. לא נטמאה מהוד הטמאה שנגעה בה [כרבינו מג"א קס"ב סק"י] וכ"ש אם נפרש הרישא כהרמב"ם. דגם התם מיירי שלא נטל הראשונים רק על יד א'. א"כ קשה טפי. דא"כ הוה סיפא זו רק כפילת דברים. ונ"ל דלא זו אף זו קתני. דלא מבעי ברישא. שכל עיקר נגיעת היד הטמאה בהטהורה. הוה כדי ליטול גם היד השנייה. וכל נגיעת יד טמאה במים מחמת נטילה מטמאה להמים [כרבינו מג"א ק"ס סקט"ו]. אלא אפילו הכא שלא היה רוצה רק ליטול יד א'. ונגיעת היד השנייה בה לא היה רק כדי לשפשף את היד שנטל. ולהכי סד"א מדלא היה נגיעת יד הטמאה בהמים שעל יד האחרת מחמת נטילה. לא תטמאה. דמידי דהוה כמים שהנחתום הדיח ידיו בהן דלא טימאן [כלעיל פ"א מ"ה]. קמ"ל דהכא שאני דעכ"פ דרך נטילה באו המים על יד הראשונה: