יכין ידים א:כב

פסולין דכיון דנשתנה מראיתן לא מיקרו מים ולהכי אפילו הן בקרקעות ורוצה לטבול בהן ידיו פסולין [רמב"ם פ"ו מברכות ה"ז]. וכן מסתבר מדלא מחלקינן הכא בין שהן בכלים או בקרקעות כדמחלקינן לעיל בנפסלו משתיית בהמה. ותו נ"ל טעמיה דהרי טבילת ידים דלהני רק מטבילת הגוף ילפינן לה דאם לטומאה ממש של כל הגוף מהני טבילה במ' סאה. מכ"ש דלטומאת ידים תהני טבילתן במ' סאה [כחולין ק"ו א']. וכיון דכל שנשתנו מראיתן פסולין לטבילת הגוף (כמקואות פ"ז מ"ג ופ"ח מי"א] . ה"נ דפסולין לטבילה לטומאת ידים. מיהו בנתעכרו ע"י תערובות עפרורית. לא מחשבו שינוי מראה לגבי מי חטאת שהוא דאורייתא [כספ"ח דפרה] וכ"ש לנט"י דרבנן [ונ"ל טעמא. אי משום דכל שינוי מראיתן הוא מחמת עפר. ויש בו כבדות. וסופו להזדקק. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו [ר"ה י"ג ב']. או משום דדוקא בדיו וקנקנתום. שהמים בעצמן נשתנה מראיתן ע"י תערובתן. אבל שנוי המראה הנראה במים שנתערב בהן עפר. הוא מחמת קרטי החול שצפין בהן. והקרטין ההן הן עומדין לעצמן ומזהירין מתוך המים. אבל המים בעצמן לא נשתנו מראיתן. ותו נ"ל ראיה דכשרים. דהרי גם לטבילת כל הגוף כשרים כשראויין לשתיית כלב [כספ"ב דמקואות] מכ"ש לנט"י. וכן משמע מהרמב"ם [פ"ו דברכות ה"ט]. ודלא כרבינו אשל אברהם רסק"ס שהניח זה בצ"ע]: