יכין תרומות ב:יז

והמבשל בשבת שוגג יאכל המעשר בשוגג מותר לאכלו מיד. אבל המבשל בשוגג אסור לאכלו עד מוצאי שבת [רמב"ם פ"ו ופכ"ג משבת. ודלא *) כהר"ב הכא]. וא"צ להמתין במוצ"ש בכדי שיעשה רק בעשה נכרי מלאכה בשבת בשביל ישראל דחיישי' שיאמר לו ישראל שיעשה בשבת כדי שיהנה מיד במוצ"ש. אבל ישראל שעשה מלאכה אפילו במזיד בשבת. מותר עכ"פ לאחרים מיד במוצאי שבת. דאין חוששין שיאמר ישראל לחבירו שיחלל שבת [א"ח רסי' שי"ח]. ונקט מעשר ומבשל מדאמרי' [גיטין דנ"ג ב'] דר"מ בדרבנן קניס שוגג אטו מזיד. ובדאו' לא ור"י קניס בדאו' ובדרבנן לא. להכי סתם הכא רבי ל"ש מעשר דהו"ל דרבנן ול"ש מבשל דהוא דאו' לא קנסינן שוגג אטו מזיד. [שנות אליהו]. ול"ג דנקט דרבנן לרבותא דמזיד. ונקט דאוריי' לרבותא דשוגג ודו"ק. והא דכייל תנא מעשר ומבשל בחד בבא. והרי בין בשוגג ובין במזיד לא דמו כלל [כסי' י"ז וסי' י"ח]. טפי הו"ל למכלל מטביל ומעשר בחד בבא דדמו ממש לגמרי בין בשוגג ובין במזיד י"ל דה"ט משום דבמעשר ומבשל שייך שפיר לומר בתרווייהו יאכל ולא יאכל. משא"כ במטביל הרי צ"ל ישתמש ולא ישתמש בדינו: