יכין תמורה א:יח

בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם אבל כשקדם מומן להקדישן לא חלה עליו קדושה ולא עביד תמורה. וילפינן הכי, מדמייתרו תרתי מלות טוב בקרא, דהוה סגי למכתב לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו, אלא חד טוב קמ"ל דאפילו בממיר בטוב לקי, ואידך טוב קמ"ל דרק טוב מעיקרא עושה תמורה. [כך מסקנת הש"ס אליבא דרבא, דבכל דוכתא דבריו הם טפי עיקר ממילי דאביי, מדהוא בתרא. והר"ב תפס הפי' של אביי. והיינו אי נימא דמלה קמא דקרא היינו החולין ופרושינו לפי שיטה בכורות [די"ד ב'] דמלה קמא של קרא היינו הקודש. ודו"ק]. מיהו כל קרבן כשיומם וצריך אחר, אסור להמיר הבעמ"ו רק מוכרו, או פודהו לעצמו במעות, וקונה בהן בהמה ומקריב: