יכין סוכה ב:לב

מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א"א לתקן מעוות זה כלל. משא"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה: