יכין שבת ט:מט

רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו ות"ק ס"ל דאין נותנו לתינוק. פן ימות ויאכלנו. ואף דקטן אוכל נבילות לתיאבון אין ב"ד מצווין להפרישו. עכ"פ אסור ליתן לו בידים. מיהו אביו בכל גוונא מצווה להפרישו. ואפי' באיסור דרבנן חייב לחנכו. רק דבדאו' מחינן באב. ובדרבנן לא מחינן בי' באב. אבל בתינוק שאינו בר הבנה. אף אביו אינו מצווה להפרישו. אבל אסור להאכילו בידים (מג"א שמ"ג ב'). וחינוך לקטן במצות עשה. היינו אפי' בעשה דרבנן. כתפלה (א"ח ק"ו. ורט"ז שם סק"ב). ונר חנוכה (ססי' תרע"ה). ומגילה (סי' תרפ"ט. ועי' מ"ש בזה בחידושינו מגילה פ"ב מ"ד). וזמן החינוך הוא לכל חד וחד כפום חורפי' (מג"א שמ"ג סק"ג. וכ"כ תוס' סוכה דכ"ח ב' ד"ה כאן). וי"א שחינוך הוא לבן ט' שנים (מג"א ט"ז סק"א). וי"א דכל שראוי לאותה מצוה. אף שאינו מבין לשם מי עושה. חייב לחנכו בה (תוס' חגיגה ד"ב א' ד"ה איזהו). ונ"ל כשניתק חוט העירוב. מותר ליתן לתינוק ספרים לנשאן לביהכ"נ. דלא גרע ממפתחות שהתיר המרדכי ליתנן לתינוק לנשאן לביהכ"נ (כרט"ז שמ"ו סק"ו). והרי כל דבר שהוא מצוה ספינן לי' בידים (כמג"א שמ"ג. ותוס' פסחים פ"ח א'. ועי' ר"ן נדרים ל"ו א'. ומג"א תקנ"ט סק"ט). וע"י עובד כוכבים פשיטא דמותר להביא הספרים לשם. מדהוה שבות דשבות במקום מצוה (ועי' סי' ש"ז ס"ה. ורט"ז ס"ב בהג"ה):