יכין עוקצים ג:כב

ונבלת העוף הטהור בכפרים דבכפרים בין נבלת עוף טהור או טמא לא אכלי ליה. ולפיכך בשניהן צריך מחשבה. והא דנקט הכא נבלת עוף טהור דוקא. היינו רק מדמסיק דא"צ הכשר. ומשום דסופו לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה. אבל בנבלת עוף טמא דאינו מטמא בבית הבליעה. ודאי צריך הכשר. וכמבואר לעיל [מ"ב. וכתבו רבותינו בעלי התוס' [נדה דף נ' ע"ב ד"ה ל"ג] דל"ג הכא בבבא זו והחלב. דממ"נ. אי בשל טהורה שנתנבלה. אמאי מסיים דח"צ הכשר. הרי אין מטמא טומאה חמורה. ואי בחלב של טהורה שנשחטה מיירי. ונימא דלהכי א"צ הכשר מדכבר הוכשרה בשחיטה. עכ"פ כיון דצריך מחשבה וכדמסיק. א"כ ע"כ בכפרים מיירי. ומדלא חזי שם. לא אהני הכשר השחיטה [וכלעיל סי' ד']. ואי בחלב של טמאה. פשיטא דדין חלב שלה כבשרה. ושניהן צריכין מחשבה ולא הכשר בכל מקום. עכ"ל הטהור. ואין להקשות לדבריהן מסיפא של משנתנו. דגרסינן שם והחלב א"צ מחשבה ולא הכשר. ואוקמה כר"ב ושאר מפרשים דחלב דסיפא בחלב של טמאה מיירי. אלמא דחלב טמאה א"צ מחשבה בשווקים. י"ל דמה"ט באמת מסקו רבותינו בעלי התוס' שם. דחלב דסיפא בחלב טהור שחוטה מיירי. דמדא"צ מחשבה הו"ל אוכל בשעת שחיטה. ואתכשר אז בדם שחיטה]: