יכין נגעים ח:ב

חזרו בו ראשי אברים ר"ל ואם לאחר שפרח בכולו. חזר ונתגלה בו אפילו רק א' מכ"ד ראשי אברים. אע"ג שהכ"ד ראשי אברים אין מטמאין משום מחיה [כלעיל פ"ו מ"ז]. היינו רק בבהרת קטנה. אבל בבהרת גדולה. דהיינו שכולו הפך לבן. לא די שמעכב הפריחה בתחלה. אלא אפילו אחר שנטהר ע"י שהפך לבן. אם לאחר הפטור חזרו בו ראשי אברים. הר"ז מוחלט. לא משום פסיון. דהיינו מדפשה מתחלה עד סמוך לרא"ב. ליתא. דכיון שהנגע התחיל מבחוץ להרא"ב לכסות הגוף. אפילו פשה אח"כ עד סמוך לרא"ב. לא יוחלט ע"י פשיון כזה. מדאין נגע פושה לתוכה. אלא משום מחיה מטמא אותו שחזרו בו הרא"ב דגזה"כ הוא. דבפרח בכולו אז גם הרא"ב יטמאו משום מחיה וכדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא מכל מקום דאל"כ מיותר לגמרי דכבר כ' ברישא דמחי' מטמא. ומה"ט אמ"ט רק כשנתגלה מהרא"ב כעדש' כדין מחיה בשאר מקום שבגוף. ורק בתחילת הפריחה. אפי' משהו שנשאר מגולה ברא"ב וכ"ש בשאר מקום שבגוף מעכב הפריחה [ועי' הר"ב במ"ה ולקמן סי' נ"ט]. מיהו אין חזרת רא"ב מטמא רק כשעכבו בתחילת הפריחה. וחזרו ונתכסו ונטהר. וחזרו ונתגלו [וכלקמן סי' כ"ו]: