יכין נגעים ו:נז

והקדח כך נקרא שחין שנתהוה באדם שלא מאליו. רק ע"י שלקה בעץ או באבן וכדומה. שע"י הכאה זו נכבש הדם שבמקום ההוא ונתחמם ונתהווה עי"ז השחין בעורו. וכך נקרא ג"כ כל מכוה שלא נתהוה ע"י אש ממש רק ע"י תולדות האש. כברזל חם או גחלת ורמץ מוקדין. או ע"י מים רותחין וסיד רותח וכדומה ונקרא פעעברוהען בל"א. ושחין שע"י מכוה כזו רבתה תורה שיהא דינן כשחין ומכוה ממש. מדכפלה תורה מלת שחין ומלת מכוה כ"פ. לומר לך דהיינו בכל גוונא. [ולרמב"ם להכי נקרא חבורה שע"י הכאה או שע"י תולדת האש בשם קדח. מדהוא לשון הבערה. כמו כי אש קדחה באפי. ול"מ הי' נ"ל שהוא לשון מקדח דהיינו שכח ההכאה או הנגיעה בהמוקדין עקץ כמקדח לתוך פנימיות העור במהירות כמקדח]: