יכין מקואות ד:טו

אינה פוסלת את המקוה דהרי כשעומדת בזקיפה לא באו מימי הסילון לתוך הכלי דרך קבלה ולא נעשו שאובין. מיהו מיירי דגם בלא הטבלא היו המים יורדים להמקוה. דאל"כ אף שלא נתקבל המים בכלי. עכ"פ מדיש להטבלא שפה יהי' הוויית המקוה ע"י כלי המקבל טומאה. ומ"ש זו מתומכה ביד לעיל ולהכי פסולים [ר"א סל"ה]. ומה"ט אפי' כשבאו המים דרך אחורי הטבלא שאין שם ב"ק כלל. עכ"פ כיון שהטבלא בת קבלת טומאה היא. וא"א להמים לבוא לתוך המקוה רק דרך הטבלא נפסלו. רק כשעיקר פסול המים רק מדנתהווה הוויית המקוה ע"י כלי המקבל טומאה. לפיכך אם קבע הטבלא בארץ הרי אפי' היתה של מתכות לא היתה מק"ט. ולפיכך לא נפסלו המים שבאו ע"ג להמקוה. אפי' א"א למים לבוא למקוה רק דרך גבי הטבלא. אבל בבאו להמקוה דרך בית קבול כשיושבת על מכונה. אפי' קבעה בקרקע פסולה. משום שאובין ככל חקקה ולבסוף קבעה. ואם אין הטבלא קבוע בקרקע. אף שא"א שירדו המים לתוך המקוה רק דרך אחורי הטבלא. רק שאין המים באים מאחורי הטבלא לתוך המקוה להדיא. אלא מקלחין מאחורי הטבלא על הארץ בשפת המקוה. ומשם מקלחין להמקוה כשרים [ר"א סמ"ח]. וי"א דכל שפסול המים מדמקלחין על ידי כלי המקבל טומאה. עכ"פ אם המים שירדו על גבי הכלי הם בבת אחת ארבעים סאה מי גשמים. או שהן מי מעין אפי' פחות מארבעים סאה כשרים ויש שאין מחלקין בכך [ר"א סמ"ט]: