יכין מדות ג:נ

וטבעות היו לצפונו של מזבח קבועות היו ברצפה בצפון המזבח, להכניס בהן צואר הקרבנות בשעת שחיטה. [ונ"ל דלא השתמשו בטבעות רק לשחיטה גסה שהיא חזקה ומפרפרת בכת ומנענעת ראשה בשעת קבלת הדם, ועי"ז אפשר שישפוך מקצת דם הנפש והרי צריך הכהן לקבל כל דם הנפש (כיומא דמ"ח א'). ומה"ט בראשונה היו נוהגין לחבוט על ראשה במקל אב קודם שחיטה, כדי שיהיה אח"כ ראשה מונח בהשקט בשעת שחיטה, עד שהוכיחם יוחנן כה"ג על זה והתקין הטבעות (כסוטה מ"ח א'). ומה"ט נ"ל דאפילו קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום, אפ"ה כשהיה הקרבן בהמה גסה שחטוה בטבעות, רק קבעו הטבעות בצפון המזבח משום הק"ק ששחיטתן בצפון דוקא. אבל כל קרבן של בהמה דקה, אפילו ק"ק לא שחטוה כלל בטבעות, ורק התמיד (כתמיד פ"ד מ"א), מדלא כפתוהו כלל (כרמב"ם ספ"א מתמידין). ותמוהין דברי הר"ב שכתב. וז"ל דלפי שלא היו כופתין התמיד, להכי התקין יוחנן כה"ג הכ"ד טבעות, דהיינו טבעת מיוחד לכל א' מהכ"ד משמורות. ומשמע מדבריו דרק התמיד שחטו בטבעות. וק"ל תרתי, חדא דהרי רפ"ד דתמיד כתב הר"ב גופיה שהיו כופתין התמיד כל יד עם רגל, ור"ל לא ב' הידים לבד וב' הרגלים לבד, א"כ עכ"פ כפות היה. ותו דבסוטה (דמ"ח א') אמרינן בפירוש דרק משום עגלי הקרבן התקין יוחנן כה"ג הטבעות, והרי עגל בתמיד ליכא. וצ"ע]: