יכין מנחות ט:יז

וחצי לוג שמן לתודה לכל ג' מיני מצה שמביא. לוקח חצי לוג שמן. דכך הלכה למשה מסיני. דהיינו רביעית שמן לרבוכה. ושמינית להחלות. ושמינית הנשאר להרקיקין. החלות בוללן בו. והרקיקין מושחן בו [מנחות ע"ד ב']. מיהו גם לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש חצי הלוג. דסוטה מימיה כבר נתקדשו בהכיור. וא"צ תו לקדשן בהכלי. ואף שגם כל דבר שנתקדש כבר בכלי שרת. אסור לשומו שוב בכלי חול. היינו בדבר הקרב למזבח. ומשום גנאי. אבל מי סוטה מותר לתנן בכלי חול. וכמו כן לחצי לוג של לחמי תודה נמי א"צ לקדש מדת חצי הלוג. דלחמין אין מתקדשין רק בשחיטת התודה. ואפ"ה קדשו מדת החצי לוג. מדהוצרכו לו גם למדוד השמן חצי לוג לכל נר ונר שבמנורה. וגם זה שכח רבי להזכיר במשנה. והזכירו בנו רבי שמעון אחר כך: