יכין מעילה ד:כח

הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה כשיש כזית משניהן יחד, אין מצטרפין לטמא הידים. דמשום דטומאת ידים של פגול ונותר, הוא רק מדרבנן, דגזרו שיטמאו הידים משום חשדי כהונה, ועצלי כהונה, ר"ל דחשדינן להכהנים שפגלו הקרבן כדי להפסיד להבעלים מדשונאין את בעל הקרבן. ובנותר חיישינן שמא מחמת עצלות הכהנים, שלא אכלוהו בתוך זמן הראוי, נעשה נותר, להכי קנסו רבנן להכהנים שיתטמאו בהן ידיהם, ולא יפגלו ולא יותירו [כפסחים פ"ה א'. ובערוך ערך חשוד, פי' חשדי כהונה, דר"ל שלא יחשדו להכהן שנגע בהפגול כדי לאכלו. לא זכיתי להבין, דא"כ למה נקט ש"ס הנ"ל האי טעמא רק אפגול, הרי גם בנותר שייך האי טעמא]. ואי אמרת שיצטרפו פיגול ונותר לטמא הידים, הו"ל כעין גזירה לגזירה. מיהו לעניין אכילה מצטרפין, דאי איכא רוב פיגול, דינו כפיגול, ואי הרוב הוא מנותר, דינו ככולו נותר, ואי שוה בשוה, דינו כפיגול ודיני כנותר. שעל כל א' משניהן שהתרו בו כשאכל התערובות ההוא, לקי. ואע"ג שאין ב' שמות איסור מצטרפין, ופגול ונותר ב' שמות הן, אפ"ה רביינהו קרא לעניין אכילה שיהיה דינן כשם א':