יכין מכות ג:ק

ומת הרי זה גולה על ידו והיינו בלא אמר לו הדיין הג' הכה כסי' צ"ה. מיהו בהוסיף במזיד, אפילו לא מת עבר החזן המכה על לאו. וה"ה לכל מכה חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה [רמב"ם פט"ז מסנהדרין]. ואפילו המרים יד על חבירו להכותו, ולא הכהו, מיד נקרא רשע, ואסור לצרפו למנין עשרה, ורק כשמקבל עליו לעשות דין עם המוכה, מתירין לו מיד [ח"מ ת"כ ס"א]. [ולפי גירסת רכ"מ [פט"ז מסנהדריו הי"ב] גם בהכה ישראל לעכומ"ז חייב מלקות. והוא תימה, וצ"ע]. אולם כדי להציל את עצמו או אחר, או כדי להפריש אדם א' מאיסורא מותר להכותו [ח"מ תכ"א סי"ג]: