יכין מכשירין ג

שק שהוא מלא פירות ר"ל זרעים שדרכן לשאוב מים:

או על מעלות המערה שיש בה מים:

כל ששאבו בכי יותן דניחא ליה שישאבו מים וישארו רטובים עי"ז:

וכל שאינו כנגד המים אף שנתלחלחו. עכ"פ מדלא הניח גם אותן כנגד המים. לא מוכחא מילתא דלשם כך הניחן:

חבית של חרס שדרכו לשאוב דרך כתליו:

ובחומץ שאלו נשאבים דרך כותלי כלי. מדהן דקים:

ושאר כל המשקין מז' משקין שמכשירין:

טהורין ר"ל לא הוכשרו. דמדהן עבים. אין נשאבים. ותלינן לחלוח בדבר אחר ולא הוכשרו:

הרודה פת חמה שנילש במי פירות שאין מכשירין:

ונתנה על פי חבית של יין ר"מ מטמא ר"ל הוכשר הלחם מיין ששאב:

המרבץ זילף מים להשכיב האבק:

וטננו נתלחלחו:

ואם מחמת הסלע רצפת הבית:

נתן בה חטים אחר שכבס בה:

המטנן בחול נתן פירות בחול כדי שיתרטבו:

המטנן בטיט הנגוב יבש:

אינו חושש שמא נתן בה חטים וטנגו ר"ל אם הניח שם חטין וטיננו. אינו חושש. דלא ניחא ליה. ומ"ש הרמב"ם אע"פ ששמח עכשו. תמוה מרפ"ק דסופן בלא תחלתן סגי כ"ש הכא דאיכא תרתי. דהרי נתלשו מעיקרא בכוונה לרבץ הגורן. ונ"ל כיון דלצורך תקון הגורן נתלשו. הו"ל כנתלשו לצורך מחובר. דאינו מכשיר רק בדניחא ליה שיפלו הפירות לשם [כרש"י חוליו ט"ז ע"א]. ורמב"ם לשיטתיה שהבאתי בפ"ק סי' ג' דתלישה לרצון בכל גוונא בעי ודו"ק:

להטן לטנן:

אם נתכוין לכך לטל שעליהן:

רבי יהודה אומר א"א שלא לשמוח ודאי שמח הוא. ואפ"ה אינו מכשיר:

אלא אם עמד דמעשה קצת בעי. שיתעכב כדי שירדו עליו:

אלא אם פקק את הצנור שלא יצאו המים מהגג:

או אם חלחל לתוכן ר"ל שניער והפך הזיתים במים שיתלחלחו היטב:

החמרין מוליכי תבואה:

אלא אם הפכו שיתלכלכו מכל צד:

אם שמח בכי יותן אם נפלו מים מרגליו אפירות. מדנתלשו תחלה לרצון:

אלא אם עמד בנהר:

והדיח ורק בבהמה טהורה פליג וכדמסיק:

לעולם טמא אפילו לא עביד מעשה. מדקפיד טפי אלכלוך שבגופו. ותשמישי גופו. כבהמה טמאה העשויה לרכיבה:

המוריד את הגלגלים אופן עגלה:

ואת כלי הבקר בשעת הקדים שמתיבשים בחום:

בשכיל שיחוצו שיתהדקו הסדקים במים:

המים העולים בפיה בכי יותן בנפלו אח"כ הפירות. הואיל ומתחלה נתלשו ברצון:

וברגליה אינן בכי יותן דלא ניחא ליה בהו. דהעפר נדבק בהן:

בשעת היחף שהבהמה עיפה. וניחא ליה שיתלחלחו ויקררו רגליה:

והדיש דבשעה שדיש עם הבהמה. רוצה שיהיו רגליה נקיים:

לעולם טמא מכשיר: