יכין כלים כב:ע

טמא דבישב הזב על הדף של אבן נטמא גם האבן. דדיינינן לכל הספסל כאילו הוא כולו של עץ. אע"ג דעיקר הישיבה היא על הדף. וגם הוא הרוב. לא חשבינן להדף כעיקר הכלי. דכמו דאמרינן לגבי שבת דב' שהוציאו משא שאין כל א' מהן יכול להוציאו. מחשב כל א' כהעושה כולו ושניהן חייבים [כשבת פ"י מ"ה ופי"ג מ"ו]. וכ"כ לענין טומאת מדרס. בשני כלים שנעשו ביחד מדרס לזב. ולא היה בכל א' מהן כפי הראוי למדרס. מחשב כל א' ככלי הראוי למדרס [כזבים פ"ד מ"ד]. כ"כ ה"נ המושב והרגלים. שאין כל א' ראוי למושב רק ע"י שניהן יחד. מחשב כל אחד כאילו הוא המושב. ולפיכך מדחשבינן להרגלים כעיקר המושב. הו"ל האבן כמחובר לטמא טמא. דאע"ג דהאבן הוא רוב. והוא אמק"ט. אפ"ה כמו בעץ המשמש למתכות. אע"ג דעץ מרובה ממתכות. אפי' הכי דין כולו כמתכות. כמפתח ומסרק [פי"ג מ"ו וז']: כ"כ באבן המשמש לעץ הכא. אע"ג דהאבן מרובה מהעץ. אפ"ה כולו דינו ככלי עץ. ונ"ל דמה"ט אפי' נפרדו זמ"ז. אפ"ה גם האבן נשאר בטוי"ש ומק"ט כשעתיד להחזירן דלא גרע מכרע מטה [פי"ח מ"ז וט']: