יכין כלים א:ד

וטמא מת גם כן דוקא ישראל בן קיימא שנגע במת אפילו עובד כוכבים או נפל מת. אבל עובד כוכבים או נפל חי אין מקבלין שום טומאה בין בנגעו או נשאו או האהילו הטומאה. מיהו אדם שנגע במת נעשה אב. אבל כלי שנטמא במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת עצמו. וכ"כ כלים שנגעו באדם שנטמא במת או באדם שנגע בכלים שנטמאו במת. הרי הן אב הטומאה כהאדם שנגעו בו. אבל כלי שנגע בכלי שנטמא במת. אז הכלי הראשון הוא אבי אבות. והשני רק אב. וכ"כ כלי חרס או אוכלין ומשקין שנטמא במת אינן רק ראשון. ואפ"ה חמירי מאדם וכלים דלא מהני בהו הזיה וטבילה לטהרן וכל דבר שנטמא במת והוא אב הטומאה טמא טומאת ז' וצריך הזיה [ועי' בהנ"ל סי' ח' וי"א ובריש אהלות]. אמנם לרב"א מיירי הכא אפילו בכלי שנטמא במת. דאף שהכלי נעשה אבי אבות. אפ"ה כליל ליה בהדי אינך לאשמעינן דגם כלי שנטמא במת מטמא רק במגע ולא במשא ואהל [וזהו שלא כדעת הר"ב פי"א דאהלות מ"ח ד"ה והמנורה טמא וע"ש] והיינו דמסיק במ"ד חמור מכולן מת וכו':