יכין הוריות ב:כט

ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה דהיינו בהורו ב"ד או משיח שמותר לבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואחר שבעל כך, נמצא דם על עד שלו שקנח בו אחר תשמיש, דעי"ז נודע שפירסה נדה בשעת תשמיש, הרי טעו גם בלא תעשה שבנדה, שמצות ל"ת היא מלבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואם פירש ממנה אז בקשוי אבר חייב הבועל ב' חטאות, אחת על כניסתו ואחת על יציאתו. ודוקא בבא עליה בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה, אפילו נמצא דם על עד שלו פטור לגמרי, דאנוס הוא. אבל באמרה לו בשעת תשמיש נטמאתי, ופירש ממנה בשוגג בקשוי אבר, אפילו היה שלא בשעת וסתה, חייב חטאת א' דעכ"פ פרישתו לא הוה באונס [עי' שבועות די"ח א']. ובכל גוונא היא פטורה, דקרקע עולם היא*). [ונ"ל דר"ל למה שנהנית בהוצאת האבר היא קרקע עולם. מדלא עשתה מעשה. דאל"כ הרי שוין אשה ואיש לעונש ולחטאת [ככריתות פ"ב מ"ד]. ולא הוזכר קרקע עולם רק שא"צ ליהרג כשיבעלוה באונס [כתוס' ע"ז דנ"ד א' ד"ה מתקיף]. ובכל מקום שחייב חטאת, לדידן צריך כפרה להתענות מ' יום, ואפילו אינן רצופין] [י"ד קפ"ה]: