יכין הוריות א:כט

ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף בגמ' פריך הרי כולהו כתיבי בפירוש בקרא, ואם הורו ב"ד להיפך, הו"ל כעוקר הגוף, וב"ד כטירי. ומשני, דשומרת יום איירי, דאמרי ב"ד, דדוקא כשרואה ביום חייבת לספור כנגדו, ולא ברואה בלילה. וכ"כ בשבת, מיירי באמרו דוקא הוצאה מרשות לרשות אסור, ולא מושיט וזורק בשבת. ובע"ז מיירי, באמרו דדוקא השתחואה בפישוט ידים ורגלים אסור, אבל שאר השתחואה או כריעה, מותרת. וה"ה בכל דבר שאין מפורש בתורה, שאין הצדוקים מודין בה, בהורו ב"ד בטעות להתירו, הן חייבים והעושין פטורים. אבל בהורו בהיפך ממה שמפורש בתורה, שהצדוקין מודים בה, ב"ד פטורים והעושין חייבים, דזה לא מחשב הוראה, מיהו אפילו באינו מפורש, דוקא באמרו בפירוש מותרים אתם לעשות. אבל באמרו דעכ"פ לכתחילה אסור רק שאין חייבים עליו חטאת בדיעבד, הב"ד פטורים, וכל יחיד ויחיד שעשה חייב [רמ"ל פי"ב משגגות. ואין לתמוה האיך אפשר שיטעו ב"ד בדברים פשוטים כאלה. וי"ל דבבית שני שהיו צדוקים שפיר היה אפשר והרי ג"כ שרפו בת כהן שזנתה בחבלי זמורות מדלא היו בקיאין [כסנהדרין פ"ז. מ"ב] משם מוכח דבבית שני נתמנו ע"פ המלכות. ולהכי לא בדקום מקודם אם בקיאין בדיני התורה]: