יכין בכורות ב:כו

המקבל צאן ברזל מן הנכרי לעיל במשנה א' נקט שמקבל בהמת נכרי דין הולד שילדה האם. ובזה אין חילוק בין קיבל ישראל אחריות או לא. כיון דבשעת לידת הולד יש ספק שמא יגיע לחלקו של נכרי. הו"ל יד נכרי באמצע. וא"צ ליתנו לכהן. אבל הכא נקט דין הבכור שנולד מהולד שהגיע לחלק של ישראל. אחר שחלקו הוולדות. ועדיין משותפין הישראל והנכרי בהאמהות הראשונות יחד. ולהכי דוקא שאחריות האמהות על ישראל. כגון שהעכומ"ז מכר צאנו לישראל. והתנה עמו שיתן לו דמי המקח לאחר איזה שנים. ואם ימותו או יוזלו האמהות תוך זמן זה. יהיה ההפסד לישראל לבד. אבל הגיזה והוולדות שיהיו תוך זמן זה. יחלקו בהם שניה בשוה. ובכה"ג אע"ג שהאמהות הראשונות של ישראל. וגם כבר הם ברשותו. אפ"ה כל משך ימי שותפתן. אפילו הבכורות שילדו הולדות שהגיעו כבר לחלקו של ישראל. א"צ ליתנן לכהן: