יכין בבא קמא א:מב

הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה ושניהן רק ברשות הניזק. [אב"י יש לדקדק למה הכא אקדים תנא שן לרגל, ובמ"א אקדים רגל לשן. והשבתי לבני הרב המאה"ג שליט"א, דנ"ל דלעיל נקט להו כסדר שכתובים בתורה, כמ"ש תוס' שם, והרי תחלה כ' ושלח ואח"כ ובער בשדה אחר, משא"כ הכא דבא תנא להשמיענו בפירוש שהן מועדין מתחלתן, להכי נקט להו בדרך לא זו אף זו, דלא מבעייא שן ודאי מועד מתחלתו, מדמתהנה עי"ז להוטה אחריו, מצוי שפיר מה"ט טפי, אבל רגל אינו מצוי כל כך בסתם שור חכים שלא יעבור אף בדרך הלוכו על כלים שאין נוח להלוך עליהן, אלא יט וילך מהצד, קמ"ל דאפ"ה מחשב מצוי ומועד מתחלתו]: