יעב"ץ על סדר עולם רבה כח:ב

א] אפשר לומר כן, שהרי מלך ברביעית ליהויקים, וכבר עברו לו יותר מעשרים שנה:

ב] לחרבן, ונקראת שנת מלכותו הכללית, כי מאז מלך בכפה, ועדיין צריך ליישב שהרי נאמר ולגדלם שנים שלוש. וי"ל כי על כן מתחלה לא עלה ע"ד נבוכדנצר לשאול פתרון חלומו מדניאל וחבריו, כי לא נשלמו להם עדיין שני גדולם ולמודם, עד שהמציא דניאל עצמו לפתור החלום, או שמא ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם, היה בתוך ג' שנים, בקש לעמוד על חכמתם והצלתה למודם (ולא כדברי המפרשים), וכיון שמצאם שלמים בחכמה, לפיכך נגזר גם עליהם הריגה, אם לא היה דניאל מגלה סודו:

ג] בו בפרק כו', זה מוכרח מן הכתוב בשלום תמות, כדמסיק, מה גם בנבוכדנצר נאמר אסיריו לא יפתח ביתה וכ"כ ויתנחו בית הפקדת, כ"ש שלא יה מניח להספירו אם מת בחייו, אלא ע"כ מת נבוכדנצר לפניו, ואם היה חי בימי אויל מרדך, אז ודאי היה עושה גם לצדקיהו כמו שעשה ליהויכין, והיה נזכר ג"כ בכתוב:

ד] כ"ג, זה מחויב משנים פנויות שבין נבוכדנצר לבלשאצר, והוא המשלים שבעים לבבל:

ה] נולד שטנו, כי דריוש קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין, צא וחשוב למפרע, תמצא שנולד בשנת י"א ליהויקים:

ו] הרי שבעים, אם לא נחשוב מקוטעים, וכפי שטעו בלשאצר ואחשורוש, ואף דניאל כדאיתא בגמרא, דמעיקרא לא אסיקו אדעתייהו דהוו מקוטעות, וחשבום שלמות, וכן תפס לו בס"ע בכאן, איברא לפום מסקנא דשמעתא ודאי מקוטעות הוו, וכן תפס לו גם בס"ע בפרק הסמוך אליבא דאמת, ששם באר החשבון האמיתי בדיוק, וכריהטא דסוגיא דתלמודין פ"ק דמגלה (י"א ב', י"ב א'), נמצא דס"ע ודברי תלמודנו אחת הם בזה, ובכדי טרחו בעלי ההגהות המובאים בכאן בפנים, [אנכי הצגתי הגהה זו במאיר עין הערה י"א], כי הדברים פשוטים ומבוארים היטב שם בגמרא, וכשטת הסדר עולם בשני פרקים הללו ממש:

ז] ירושלם, נמחק, וצ"ל כשדים:

ח] רביעי, צ"ל והרביעי, ועיין מ"ש בס"ד בהגהות דורות עולם:

ט] ויהי כו', בספר דניאל (סוף פרשה א'):

י] בו בפרק, לפי שמאז מנע עצמו מעבודת המלכים, כמש"ל, ונתן לבו להתענות ולהתפלל על חרבות ירושלם, על כי ראה שעדיין לא נבנה הבית, וכבר שלמו שבעים לבבל:

יא] וארבע מאות ועשרים, כצ"ל, והם ששים שבועים לבית, וששים ושנים נמנים לפקידת כורש, מאז נתיישבה הארץ, אע"פ שהם שלש ששבועים שקדם ישוב הארץ לבנין הבית, לפי ששבוע אחרון לא השלימו אלא חציו בארץ, וכמש"ה והגביר ברית וגו' וחצי השבוע ישבית וגו', לסוף ס"ב שבועים נתבטלה המלכות מישראל, זהו יכרת משיח ואין לו:

יב] גזורה קודם לשבעים שנה, של גלות בבל, כבר נגזר גלות האחרון, שהרי משם מתחיל מנין שבעים שבעים נחתך וגו':

יג] ד' לאחז, כ"כ לעיל פרק כ"ב שבשנת כ' לפקח היה כשנאמרה נבואה זו, וקרא לא ידענא, מיהא זכר לדבר איכא, משום דאחר שנת עשרים ליותם (בקבר) שהיא שנת ד' לאחז נאמר (בעת ההיא) [בימים ההם] החל ה' להשליח ביהודה רצין [מלך ארם] ואת פקח, ונכון הדבר:

יד] בהגהה, צ"ל כורש, והוא בפרק כ"ט הסמוך:

טו] שם, לדריוש, נמחק, וצ"ל לבלשאצר: