יעב"ץ על סדר עולם רבה טו:ב

א] מאה וארבעים שנה, יש להקשות איך הוא זה, והלא בפרטן אתה מוצא שבע שנים יתרות, ורד"ק נפל במבוכה חשוכה מחמת זה, אבל באמת תנא דידן רבי יוסי נמוקו עמו, וס"ל דשנות השופטים אחר יפתח מובלעות של זה בזה, כי מנה להם הכתוב שנים קטועות, לשלמות, כמנהג הכתובים בצדיקים (וכמ"ש באם למקרא ולמסורת מלכים ב' י"ז) עפ"ז החשבון מכוון מאד, הא כיצד ל"ח דמדבר, ותנא לישנא דקרא נקיט סכום שלם כמ"ש סוף פרק י' ועיין מ"ש שם בבאורי הנ"ל, ושל יפתח חמש שנים, אבצן ב' שנים [אולי צ"ל ו' שנים] מבואר לעיל פרק י"ב, אילון ועבדון י"ז, שמשון ועלי נ"ט, שמואל ושאול י"ב, כי שנה אחרונה של עלי עלתה גם לשמואל, דוד ושלמה מ"ג שנים, בתחלת שנה הרביעית לשלמה נבנה הבית, ואינה בכלל הת"פ שנה, הרי אלו ת"פ שנה מצומצמים, בלי שום דוחק בעולם:

ב] באותו הפרק, אע"פ שכתוב וישב [יהודה] וישראל לבטח וגו' כל ימי שלמה, כי בודאי לא השביתו אלה השטנים מנוחת ישראל בימי שלמה אלא שמאז קמו, לא נשתעבדו לשלמה כשאר הממלכות, ובזה א"צ לדחקו של רד"ק, שנטה מדס"ע הללו, לא לעזר ולא להועיל בישוב לשון הכתוב וק"ל:

ג] ולבנו ג', בלי שטן, ומש"ל ד' שנים מקוטעות, ומש"ל ל"ו שנה י"ל שמתה בת פרעה שנה אחת לפני מות שלמה, וכן כבר מתו פלגשיו הנכריות, ולכן באותה שנה מסוך למיתתו שרתה עליו רה"ק כבסמוך, וזה ישר, ועיין מ"ש עוד בפרק הסמוך:

ד] אך לא כל הימים, משמע שאין זמן קצוב לדבר, ויהי כמשיב כבר גלוי גו', כלומר שבודאי היה קצבה לדבר שלסוף ל"ו שנה תחזור מלכות ישראל לבית דוד, אם לא קלקולו של אסא שגרם להאריך הגזרה כמ"ש בפרק ט"ז הסמוך, לפיכך הוצרך הכתוב להבטיח שעכ"ז לא תמשך גזרת עינוי בית דוד כל הימים, כי באחרית הימים עוד תהיינה שתי ממלכות ישראל ויהודה לאחדים ביד מלך המשיח מזרע בית דוד שיגלה במהרה בימינו: