גר"א על סדר עולם רבה ל:ב

כי בשנת שלשים כו', כצ"ל:

לארתחשסתא מלך וגו', כצ"ל:

ואבוא לירושלם וגו', כצ"ל:

משנת עשרים עד ל"ב, פירוש כי בשעה שהלך כתיב שנת עשרים לארתחשסתא:

אלא שלש, כצ"ל:

כורש ודריוש ואחשורוש, כצ"ל:

אלא הוא כורש כו', פירוש שכורש נקרא גם דריוש, דהיינו שישעיה קרא לו כורש, דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש, כמ"ש לעיל (פכ"ח הערה ז'), אבל באמת היו ג"כ שלשה מלכים כורש ודריוש וארתחשסתא:

כל שני מלכי ופרס חמשים ושתים, כצ"ל:

וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם (עזרא ב' ע'), כצ"ל:

ויעשו כל הקהל השבים כו', כצ"ל:

אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, פירוש לעתיד לבא:

עד כאן היו הנביאים, פירוש משהרגו את היצר הרע בטלה הנבואה:

שאל אביך זה הנביאים, זקניך אלו תלמידי חכמים:

ובגולה כותבין בשטרות למנין יוונים, כי אלכסנדר רצה להעמיד צלם בהיכל ונתפייס על מנת שיכתבו שטרות למנין יוונים:

אלפא, פירוש מיציאת מצרים הוא אלף שנים, דהיינו ת"פ עד בנין הבית, ות"י שעמד, ונ"ב עד מלכות פרס, ונ"ב של מלכות פרס, ושש של מלכות יון, הרי אלף שנה, ובאותו זמן התחילו למנות בשטר למלכות יון:

עד פולמוס של טיטוס ב' שנים אלו בפני הבית, כצ"ל:

ומלחמת בן כוזיבא נ' שנה, כצ"ל:

ומה שירה אמרו כו', פירוש שכך נזדמנה בפיהם:

עדניא זו עדנה של כשדים, כצ"ל, פירוש כי העכו"ם יש להם עת קבוע מתי יתנשאו ומתי ישפלו, ועת הוא דבר קבוע, וזמן הוא בדבר שאינו קבוע, כמו ישראל שאין להם עת קבוע למלוך, בזה שייך לומר זמן, לכך אומר עדניא על כשדים, וזמניא על ירושלם, וזה פירוש הפסוק לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, פירוש לכל אדם יש זמן ועת, דבר קבוע ודבר שאינו קבוע, ולכל חפץ כלומר ולכל חפץ שיש באדם אחד, כי באדם אחד יש כמה חפצים, תחת השמים כלומר ולכל הבריות שהם תחת השמים לכולם יש עת וזמן:

זה משה רבינו, פירוש שמשה רבינו לא היה צריך לבינה, כי בינה הוא המבין דבר מתוך דבר, והוא קבל הכל מפי הקב"ה:

לידעי בינה זה יהושע, כי בימי יהושע נשתכחו שלשת אלפים הלכות, והיה צריך ללמוד זה מזה ולהבין זה מתוך זה:

דבר אחר יהב חכמתא לחכימין זה דניאל דכתיב אדין וגו' ומנדעא לידעי בינה זה יוסף הצדיק דכתיב אין נבון וחכם כמוך, כצ"ל, פירוש כי יוסף ידע את החלום רק הפך, והיה מבין מדבריו שכך ראה, וגם מן החלום הבין את הפתרון, אבל דניאל לא ידע כלל, לא שייך בו לומר מבין, אלא שהשם גלה לו החכמה:

עמיקתא זה עומק המרכבה, פירוש כי מעשה מרכבה אין מלמדין אפילו ליחיד, אלא חושב בעומק הלב:

ומסתרתא זה מעשה בראשית, פירוש כי מעשה בראשית מותר ללמוד, רק צריך ללמוד בהסתר, כי זהו כבוד אלהים הסתר דבר:

לחכימין זה ישעיה שנאמר אדני ה' נתן לי לשון למודים, כצ"ל, פירוש ללמוד מה שעינו רואה, והוא חכמה ולא שייך בו בינה:

ומנדעא כו' זה ירמיהו שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך, כי אם אין דעת אין בינה כו', הרי שהכל אחד:

דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו, כצ"ל:

ותקטן עוד זאת בעיניך אדני ה' וגו', הדרש מסיפא דקרא וזאת תורת האדם, וזה כוון במלת וגו':