גר"א על סדר עולם רבה יט:ב

בשנת ל"ז שנה ליואש מלך יהודה מלך יהואש בן יהואחז כו', והא דכתיב גבי יהואחז אביו שבע עשרה שנה מלך הרי ארבעים, נמצא שיהואש בנו לא מלך עד שנת ארבעים ליואש מלך יהודה, ע"כ צריך אתה לומר שמלך ג' שנים בחיי אביו יהואחז:

יותר מששים שנה, דהיינו חמש שנים יותר, ואלה פרטן, י"ב של יהורם, וכ"ח של יהוא, וט"ו של יהואחז הרי נ"ה, ועשר של יואש הרי ס"ה:

בשנת שתים ליואש מלך ישראל מלך אמציה, קשה הא יואש בשנת ל"ז ליואש מלך יהודה שלך, ויואש מלך יהודה מלך ארבעים שנה, נמצא שהיה צריך לומר בשנת שלש, אלא שאמציה מלך בחיי יואש אביו שנה אחת:

מה היא העצה כו', כי עצה ומחשבה הם ב' דברים, עצה הוא מה שהקב"ה נותן בלב איש שיעשה כך, ומחשבה הוא מה שחושב לעשות הקב"ה בעצמו כביכול, וזה פירוש הפסוק עצת ה' לעולם תעמד מחשבות לבו לדר ודר, פירוש שבשר ודם אפילו מה שחושב בלבו לעשות שבידו לעשות לא תקום, כי רבות מחשבות וגו', אבל הקב"ה אינו כן אלא אפילו העצה שנותן בלב אדם היא תקום, והו מה היא העצה אשר יעץ המקום עליו, פירוש את מי יעץ המקום עליו, ומשני ויועץ (המלך) [אמציהו] כו', כלומר שנתן המקום בלבו להתיעץ:

בן שש עשרה שנה עזיהו במלכו, פירוש שמלך מעת שנלחם אביו עם יואש, מפני שקשרו עליו על שנלחם עם יואש, וינס לכישה והיה שם עד שהרגו, ונשתהו ט"ו שנה עד שהרגו, וזהו שכתב אח"כ אחרי שכב המלך עם אבתיו, מלמד שמלך עם אבותיו:

עזיהו וישרבעם מלכו כאחת אלא כו', פירוש שעזיהו מלך בשנה שמת יהואש, וירבעם מלך בחיי אביו ג' שנים:

בימי אביו ג' שנים, כצ"ל:

והלא שניהם מלכו כאחת, הא אי אפשר לומר כפשוטו שמלך אחר מיתת אביו, דהא כתיב אחרי שכב המלך, וכתיב בשנת שלשים ושמנה [שנה לעזריהו מלך יהודה] מלך זכריהו, אלא שצריך לומר שמלך בחיי אביו ט"ו שנים, ומה תלמוד לומר בשנת עשרים ושבע, אלא שמלך מלכות מנוגעת דכתיב בדברי הימים (ב' כ"ו ט"ז) וכחזקתו גבה לבו, נמצא שאז היה חוזק המלוכה, וזה פירושה בשנת כ"ז מלך היתה חוזק המלוכה:

בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו, פירוש כי ירבעם ועזיה מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו ג' שנים, ומ"א שנים מלך ירבעם, נמצא סיים את המלוכה בשנת ל"ח לעזיה, והתוספות כתבו שזכריה מלך בחיי אביו ג' שנים, ואי אפשר לומר כן שהרי לא מלך אלא ששה חדשים, ואי אפשר לומר שששה חדשים מלך אחר מיתת אביו, שהרי שלום בן יבש מלך אחריו בשנת ל"ט לעזיה, ואם כדבריהם היה צריך להיות בשנת מ"א לעזיה, אלא ע"כ שירבעם בשנת ל"ח לעזיה מלך, שמלך בחיי אביו ג' שנים. ומה שהביאו שם התוספות ראיה שיותם בימי חלוטו עיברו, אם נאמר שבסוף שנת עשרים ושבע לירבעם נתנגע א"כ אין ראיה, ע"כ צריך לפרש דמה שכתב ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, היינו בעוד שנכנס לששים וחמש שנה דהיינו בתחלת ששים וחמש, וצריך לחשוב את שנה של עבור בתוך נגועו עיין שם: