שינויי נוסחאות על סוטה ז
Variants on Sotah 7 · שינויי נוסחאות על סוטה · free full Hebrew text
Open in the reader →כי"ע שבועת העדים והדיינין נאמרת בכל לשון. השביע עליהן חמשה פעמים בכל לשון ששומעין, ואמרו לו אמן הרי אילו חייבין.
[השביע... לשון] | הושלם ע"פ א . ד ח'.
כי"ע שבועת הדיינין כיצד, מי שנתחייב שבועה לחבירו, אומ' לו בית דין הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שנ' בה לא תשא. כל עבירות שבתורה כת' בהן ונקה, וזו לא ינקה, כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וזו ממנו ומכל אדם, ועון כל העולם כולו תלוי בה, שנ' אלה וכחש ורצח וגנוב ונאוף וג', כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וזו ממנו ומקרוביו, שנ' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואין בשרך אלא קרובים, שנ' ומבשרך אל תתעלם. כל עבירות שבתורה תולין לו שנים ושלשה דורות, וזו לאלתר, שנ' הוצאתיה נאם ה' אל' ובאה אל בית הג' וגו'. הוצאתיה, לאלתר, ובאה אל בית הגנב, זה הגונב דעת הביריות, אין לו ממון אצל חבירו וטוענו ומשביעו, וכלתו את עציו ואת אבניו, דברים שאין האש אוכלתן שבועת שוא אוכלתן, מלמד שכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וזו ממנו ומן ממונו.
כי"ע אמר איני נשבע, פוטרין אותו, אמר נשבע אני, העומדין אצלו אומרין סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ומשביעין אותו בשבועה האמורה בתורה, שנ' ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. אומרין לו הוי יודע שלא על תנאין שֵבלִבך אנו משביעין אותך, אלא על תנאים שבליבינו, וכן מצינו שכשהשביע הק'ב'ה' את ישר' בערבות מואב אמ' להם דעו שלא על תנאין שבלבבכם אני משביע אתכם, אלא על תנאין שלי, שנ' ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת.
כי"ע ומנין לדורות הבאין אחריכם, שנ' ואת אשר איננו פה עמנו היום.
כי"ע אין לי אלא מצוות שנצטוו מהר סיני, מנין לרבות מקרא מגילה, תל' לומ' קיימו וקיבלו היהודים.
כי"ע ברכת הלל, ושמע, ותפילה, נאמרו בכל לשון. ר' אומ' או' אני שמע אין אומרין אתו אלא בלשון הקודש, שנ' והיו הדברים האלה וג'. ברכת כהנים, אילו שהכהנים אומרין על מעלות האולם.
כי"ע הכל כשירים לעלות במעלות האולם, בין תמימים, בין בעלי מומים, בין שהמשמר שלו, ובין שאין המשמר שלו, חוץ ממי שיש לו מומין בפניו, ובידיו, וברגליו, לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו. וכשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאות כפים בגבולין.
שאין המשמר שלו | ד במשמ' שאינו שלו.
כי"ע מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר' יהושע בפקיעין. אמ' להן מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום, אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמ' להם אי איפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה, שבת של ר' אלע' בן עזריה הייתה. אמ' להן ובמה דרש, הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד, ונשים באות לשמוע, טף למה בא, כדי לקבל שכר למביאיהם.
ר' יהוש' בפקיעין | ד רבי יהושע מפקיעין.
כי"ע ועוד דרש, את ה' האמרת היום וה' האמירך היום.
כי"ע ועוד דרש דברי חכמ' כדרבונות, מה דרבן זה מכוין את הפרה להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מביאין חיים לעולם. או מה דרבן זה מיטלטל, אף דברי תורה מיטלטלין, תלמ' לומ' וכמסמרות נטועים לא חסרין ולא יתרין, תלמ' לומ' נטועים בעלי אסופות, אילו תלמ' חכמ' שיושבין אסופות, אסופות, ואומ' על טמא טמא, ועל טהור טהור.
וכמסמרות | פ וכמשמרות ד וכמסמורות.
כך דברי תורה | ד דברי תורה כן.
[או.... נטועים] | הושלם ע"פ ד . ב ח'.
כי"ע לא יאמר אדם בעצמו הואיל ואילו אוסרין ואילו מתירין למה אני למד, תלמ' לומ' ניתנו מרועה אחד, רועה אחד קיבלן, אל אחד בראן, אף אתה עשה לבך כחדרי חדרים והכניס בו דברי מטמאין ואת דברי המטהרין. אמ' להם אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.
אחד | ב אחד [בראו] (ונמחק ע"י נקודות מלמעלה).
כי"ע בימה של עץ עושין לו בעזרה ויושב עליה. ר' אליעזר בן יעקב או' בהר הבית, שנ' ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מהאור ועד חצי היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה, ואו' ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע עניה ואוריה שריה ומח סיה מימינו ומשמאלו עמד פדיה ומישאל ומלכיה חשום וחשבדנה זכריה ומשלם ויפתח עזרא הסופר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם
עליה ר' ליעזר | ד עלי' רבי אליעזר.
כי"ע ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויכרעו וישתחוו לה' אפים ארצה, ואו' ותרא והנה המלך עמד על עמדו במבוי ושירים וחצוצרות למלך וכל עם הארץ שמחים ותוקעים בחצוצרות ומריעים להלל ותקרע עתליה את בגדיה ותא' קשר קשר.
אמן וגו' ואומ' | ד אמן [אמן] וגומ' ואומר.
את... והחצוצרות | פ והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים והחצצרות.
במבוא השער והחצוצרות | ד במביא והש' והחיצות.
כי"ע אותו היום היו הכהנים בגדירות, ובפרצות, וחצוצרות של זהב בידם, ותוקעין ומריעין. וכל כהן שאין בידו חצוצרת אומ' דומה שאין זה כהן. שכר גדול היה להם באנשי ירושלם, שמשכירין חצוצרת בדינר זהב.
עומדין בגדרים ובפרצות וחצוצרות | ד עומדים בגדרי' ובפרצו' וחצוצרו'.
היה ליושבי ירושלם | ד הוה לאנשי ירושלים.
כי"ע בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומריע בחצוצרות, משם ראה ר' טרפון וא' חיגר תוקע במקדש. משום ר' נתן אמרו נתחייבו ישר' כלייה שחינפו לו לאגריפס.
כי"ע קורא מתחילת אלה הדברים, שמע, והיה אם שמע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר. ר' יהודה או' לא היה צריך להתחיל מראש הספר, אלא מן שמע, ופרשת המלך, ופרשה הנדרשת בה גומר עד סוף. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, זה השם הנתון בארון, שנ' וישלח אותם משה אלף למטה, מלמד שהיה פינחס משוח מלחמה, וכלי הקודש, זה ארון. ויש אומ' אילו בגדי כהונה, שנ' ובגדי הקודש אשר לאהרן.
ופרשות הנדרשות | ד ודרשיות נדרשות.
כי"ע ר' יהודה בן לקיש אומ' שני ארונות היו עמהן, זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שברי לוחות, שנ' ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, וזה שהיה עמהם היה בו ספר תורה, שנ' ויעפילו לעלות וגו'. פעמים היה מדבר עמהם, אחת בספר ואחת במלחמה. מהו אומ' בספר, מי ששומע ילך לשמוע מערכי כהן מלחמה ויחזור. בערכי מלחמה מהו אומ', שמע ישר' אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם וג' ומי האיש אשר בנה בית חדש וג'. נפל ביתו ובנאו הרי זה חוזר. ר' יהודה או' אם חידש בו דבר חוזר, ואם לאו, אינו חוזר. ר' אלעזר אומ' אנשי שרון לא היו הולכין לבתיהן, מפני שהן מחדשין אותם פעמים בשבוע. ומי האיש אשר נטע כרם וגו', נטע חמשה אילני מאכל מחמשת המינין, ואפילו חמש שורות, הרי זה חוזר. ר' אליעזר אומ' אין לי במשמע אלא כרם.
במחנה שיצא | ד במחנ' [זה] שיוצא.
למלחמה | ד למלחמ' ב למלחמה [ואחד ששרוי] (ונמחק המוסגר בנקודות).
לוחות ושברי לוחות | ד שברי לוחו' ולוחו'.
וגו' | ד ולא חנכו ילך וישוב לביתו.
ר' ליעזר אומ' | ד רבי אליעזר אומר.
כי"ע ומי האיש אשר אירש אשה, אחד מארס, ואחד מייבם. ואפילו שומרת יבם לחמשה אחין, ואפילו חמשה אחים ששמעו שמת אחיחם במלחמה, כולן חוזרין.
כי"ע אין לי אלא בנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארס אשה ולא לקחה, שהן יוצאין וחוזרין, מנין בנח בית חדש וחנכו ולא שהה שנים עשר חודש, נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חודש, אירס אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חודש, מנין שאין זזין ממקומן, תל' לומ' כי יקח איש אשה חדשה, אף זה היה בכלל ולמה יצא, להקיש אליו מה זה מיוחד שארס אשה ולקחה ולא שהה עמה שנים עשר חודש אינו זז ממקומו, אף בנה בית חדש וחנכו, נטע כרם וחיללו ולא שהו שנים עשר חודש, אין זזין ממקומן. לימדה תורה דרך ארץ נתמנה לאדם פרנסה יקח בית, ואחר כך שדה, ואחר כך, אשה, שנ' אשר בנה, אשר נטע, אשר אירש אשה, וכן שלמה אומ' הכן בחוץ מלאכתך, זה בית, ועתדה בשדה לך, כמשמעו, אחר ובנית ביתך, זו אשה.
[אף כולן כן] | הושלם ע"פ ד . ב ח'.
כי"ע ר' אומ' הכן בחוץ מלאכתך, זו מקרא, ועתדה בשדה לך, זו משנה, אחר ובנית ביתך, זה מדרש. דבר אחר, הכן בחוץ מלאכ', אילו הלכות, ועתדה בשדה לך, זה מעשה הטוב, אחר ובנית ביתך, דרוש וקבל שכר.
כי"ע ויספו השוטרים לדבר מי האיש הירא, זה המתירא מן העבירה שבידו, שנ' למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא או' הירא, ודאי, ומה תל' לומ' ורך הלבב, אפילו גיבור שבגיבורים, והוא רחמן, היה חוזר, שנ' ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. ר' שמעון אומ' כל השומע דברי כהן ואינו חוזר סוף שנופל בחרב ומפיל ישר' עמו ומגלה אותם מארצם בעמים, שנ' ואיש אחר יקחנה, יכול דודו, ובן דודו, נאמר כאן אחר ונאמר להלן אחר, מה להלן נכרי, אף כאן נכרי. שמע במלחמה שמת אחיו עד שלא ניתן במשא, חוזר, משניתן במשא, אינו חוזר.
כי"ע יש מהן יוצאין וחוזרין, יוצאין ואין חוזרין, ויש שאין יוצאין כל עיקר. כל אילו שאמרו יוצאין וחוזרין נותנין פסי העיר, ומספקין מים ומזון במלחמה, ומתקנין את הדרכים, והשאר יוצאין ואין (ואין) חוזרין.
כי"ע כל אילו שאמרו אין יוצאין כל עיקר, בנה בית וחנכו, נטע כרם וחיללו, אירס אשה ולקחה ולא שהו שנים עשר חודש, אילו אין יוצאין כל עיקר, ואין נותנין פסי העיר, ואין מספקין מים ומזון למלחמה, ואין מתקנין הדרכים. ר' יהודה (או') {בכ"י נמחקה מלה זו.} היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה. אבל מלחמת חובה הכל יוצא, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה סליק פירקא <נוסחאות נוספות