וילקט יוסף עט

ממנו. (מנחת אליהו ד' כ"א ע"ב וע"ג וע"ד)

יח דיבור שלימות הדיבור הוא לשון הקודש כי כל לשונות העמים הן חסרים ואין להם שלימות כי נקראים לשון עלגים ולשון הקדש הוא מקושר לשבת כמ"ש ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול כה תברכו בל"הק של"הק נכלל בו ברכה וקדושה ומקושר לשבת שנ' בו ברכה וקדושה כמ"ש ויברך ויקדש אותו ועי"ז ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול כי ימי החול הם בחי' עצבות ואפי' המצות שעושין בימי החול הם בחי' עצבות כי מלאך מ"ט שולטנותיה בימי החול ומ"ט הוא בחי' עבד בחי' עצבות אבל שבת הוא בחי' בן ואז נייחא לעילאין ותתאין ונתעורר שמחה ואזי נתרוממין ונתעלין כל המצות של ששת ימי החול מן העצבות ונמשך עליהם מנוחה ושמחה: וכשזוכין לבחי' ל"הק שהוא מקושר לשבת אזי ממשיכין ע"י את הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול כי מחמת של"הק מקושר לשבת ע"כ נמשך ע"י השמחה של שבת לששת ימי החול וזהו אל אלהים דבר מספר שמחה עם התיבות כי ע"י שלימות הדיבור שהוא ל"הק נמשך שמחה (ליקוטי מוהר"ן ח"ב ד"ג ע"ב)

יט דינים כשיש דין ח"ו המד"הד היה מכלה את האדם ח"ו אבל המד"הד אין לה כח לכלות לגמרי כמשרז"ל חצי כלים והם אינם כלים אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חבירו וע"כ כשיש דינים על אדם אחד ח"ו ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מד"הד מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקום בו האדם כי יש לו יותר כח כנז' ע"כ מי שהוא צדיק