וילקט יוסף נ

ולאיזה ענין סופרן הקב"ה אותן דמעות אבל הענין הוא דאותם דמעות מכפרים על עון קרי וכל דמע שאדם מוריד בשעת הספד על הצדיק כל דמעה ודמעה מכפרת לו על כל טיפה וטיפה קרי שיצא ממנו מש"ה מוכרח למנותן ודייקא מקרא נודי ספרת דקאי על עון קרי דפוגם בשם ע"ב וארבעה יודין שמתפרדין וזה שנ' נודי נד יוד שהיודין מדנדדין ומתפרדין מן השם ב"ה ע"י עון זה ע"ז מתפלל שימה דמעתי בנאדך שיתכפרו אלו באלו אותן דמעו'. (הרב תבואות שור

) טו בכיה והספד בכיה הוא על הנשמה הקדושה שנסתלקה מן הדור ועלתה למעלה וכמ"ש הצדיק אבד לדורו אבד וזהו הטעם שאמרו ז"ל חכם שמת הכל כקרוביו שנשמת החכם כוללת נשמת דורו והם נאצלים מנשמתו ומטעם זה התלמידים נקר' בנים ויחויב בהן האבל מצד הקורבה. הספד הוא על הגוף המת שירד ממדרגתו שהיה דבק בהיותו בנשמה הקדושה (פנים יפות)

טז ב"המק שבנו ישראל מאותן אילנות ששתל יעקב וא"כ היה למקדש דין נכסי צאן ברזל ממה שהכניסו מבית אביהם ובכה"ג קי"ל דנצ"ב אחריותו על הבעל ואם פיחתו פיחתו לו והבעל חייב באחריותו ולכך חייב הקב"ה לבנותו ומהאי טעמא הוא ג"כ שאף ארץ ישראל חייב הקב"ה לחוזרו ליתן לנו משום דאף א"י מוחזקת לנו מאבותינו ודין נצ"ב יש לה (צפנ' פענ' חד')

יז ב"המק שלמה הע"ה צייר כל מיני אילנות במקדש לפי שע"י שאכל אד"הר מן העץ נתקלקלו צינורי השפע בחטאו