וילקט יוסף שטז

התורה ואל הש"ית וזה נמשך מדעת דקדושה וזווגים דעבירה נמשכים מדעת דקליפה והדיבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת אלא ע"י הדיבור וכמש"ה ולילה ללילה יחוה דעת. יחוה מלשון דיבור שהדיבור מדבר מה שבדעת וכשהרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים ולפיכך בבלעם שהוא בחי' דעת דקליפה כדחז"ל על פסוק ולא קם נביא וכו' בישראל לא קם אבל באו"הע קם ומנו בלעם כי משה הוא דעת ולזה נק' דורו דור דעה ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין אמרו להם אין כוחו אלא בפיו כי הפה הוא התגלות הדעת אמר מואב אף אנו נביא עליהם באדם שכוחו בפה שהוא ג"כ דעת דקליפה נמצא שבלעם דעת דקליפה וע"י דיבוריו הוליד אוירים ארסיים של ניאוף לזה כשבאו ממלחמת מדין נאמר ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמרו החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם בדבר דייקא כי ע"י דבוריו שהוא התגלות דעת שלו הוליד ניאוף במדין ולפיכך כשבאו ממלחמת מדין כתיב ויקרבו אל משה ראשי הפקודים וכו' ויאמרו ונקרב את קרבן ה' לכפר על נפשותינו לפני ה' ודרז"ל שכך אמרו אע"פי שמידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו (ליקוטי מוהר"ן). ולעד"ן שעפי"ז יובן פ' במשלי בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו דהיינו בפה חנף שהוא רשע כלומר בדבוריו שהוא מגלה דעת דקלי' מזה יבא ישחית רעהו דהיינו ניאוף באשת רעהו וכן השחתה היא זנות כדכתיב כי השחית כל בשר וכו' אבל ובדעת צדיקים דהיינו דבורים של